רות לורנד, פרופסור (אמריטה) לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, הוציאה לאור את הספר ״מותו של המחבר״ (הוצאת פרדס) – סיפור אהבה לספרות העברית, לכתיבה ולסופר
רות לורנד, פרופסור (אמריטה) לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, הוציאה לאור בימים אלו את הספר ״מותו של המחבר״. מדובר בסיפור אהבה לספרות העברית, לכתיבה ולסופר. הוא מתאר מערכת של יחסים בין סופר לקוראת, מערכת המתחילה כשהילדה בת ה-14 פוגשת את הסופר, שמגיע לבית הספר שלה כדי לדבר על ספרות. היא כותבת לו מכתב, פוגשת אותו והם נעשים ידידים. משם מתגלגלת מערכת היחסים ביניהם ועוברת תקופות חיים שונות עד למותו של המחבר. אפשר לומר שהספרות היא גיבורת הספר, ואולי הסופר שאיננו זוכה להערה וקבלה ראויה, ואולי הקוראת המתבוננת מבחוץ וגם מבפנים.
לורנד פירסמה מחקרים על יופי, אמנות ופרשנות ובהם על טבעה של האמנות (1991), היופי בראי הפילוסופיה (2007), על פרשנות והבנה (2010), סדר ואי-סדר כצורות של הכרה (2016). כמו כן היא פרסמה קובץ סיפורים בשם "מועד א'" (1977), שירים בקובץ "שיעור במטפיזיקה" (2008) ורומן בשם "תחרה הונגרית" (2018).
רוב שנותיה היא חיה בחיפה ולימדה באוניברסיטה בחוג לפילוסופיה. "רציתי לכתוב ספרות בדיונית ופה ושם פיניתי לזה זמן. קובץ הסיפורים הראשון שלי יצא בעריכתו של נתן יונתן (ספרית הפועלים, 1977). את הרומן הראשון, 'תחרה הונגרית', כתבתי מיד כשיצאתי לגמלאות, וכעת אני מפנה את עיקר זמני לכתיבה ספרותית", היא אומרת.
לדבריה, ספרה החדש "מותו של המחבר" מיועד לכל מי שאוהב את המלה הכתובה והספרות העברית ולכל מי שתהה פעם איך ספר נכתב ולשם מה. "הספר אינו בוחן את התיזה שלפיה 'המחבר מת', אבל כולנו מתים מתישהו וכך גם הדמות המרכזית של הרומן. הספר מסתיים במותו, אבל אולי מוכח תיזה הפוכה: המחבר, גם במותו הוא חי מאד עבור קוראיו. הספר משתמש באופון מגוון הן בזרם התודעה, בשיחות פנים אל פנים, במכתבים, בתיאור סיטואציות ממשיות ודמיוניות ואיננו נאמן למגמה אחת מפורשת".
הנערה שבספרה מוצאת נחמה ומקלט בספרות. לורנד מודה כי "ייתכן שהנחמה שמוצאים בספרים פחתה, כי דרכי ביטוי אחרות מככבות כיום בערוצי התקשורת. עדיין אני מאמינה שגם כיום יש נערות המוצאות נחמה במלים כתובות. למילים יש כוח שהוא שונה מזה של הביטוי הוויזואלי והוא דיבור ופגישה בין נפשות. הספר כתוב עבור כולם. השפה אינה מסובכת והיא זורמת וסוחפת (כך אמרו לי). אולי הספר כתוב יותר עבור 'מטיבי חשוב' או 'מטיבי אהוב'".
בספרך הקודם, "תחרה הונגרית", יש מעין אהבה שלא התממשה. האם הוא קיים גם בספרך החדש?
"האהבה של הקוראת לסופר לא מתממשת כפי שדמיינה בילדותה. היחסים ביניהם מתעצבים ומשתנים ככל שהיא מתבגרת ושניהם עוברים תהליכי חיים. האהבה מתממשת בדרכים שונות, אבל לא כמו ברומנים הקלסיים ובסרטי אהבה: אין חתונה בסוף הספר".