יובל ששון, יוצר, כותב, מטפל, במאי ומרכז מגמת תיאטרון בתיכון, הוציא לאור בימים אלו את ספרו השישי הכולל שירה אקו-פואטית עם מבט מפוכח על הקשר בין הטבע לעיר. כפעיל במאבק נגד ההפיכה המשפטית הוא מציין כי "אומנים חייבים לעמוד במרכז – אם לא בראש המחאה"
"לפני מספר שנים התוודעתי לשירה אקו-פואטית. השירה שמדברת עַל וְאֵל הטבע. כתבתי אז מספר שירים בנושא, הם המחזור הראשון של הספר החדש שלי, וחלקם זכו להיכלל באסופה 'קומפוסט' (הוצאת כליל, 2020) בעריכת המשוררת סבינה מסג. המחזור השני נכתב שנה מאוחר יותר, ובו בחרתי לנסות ולתת דגש לחיבור בין הטבע למציאות העירונית בה אני חי – טבע עירוני. אני אוהב את העיר. מיום שעברתי לתל אביב אני מתקשה לחשוב על מקום אחר שבו הייתי רוצה לחיות. צפונית לרחוב ארלוזורוב זה כבר חוץ לארץ. מצד שני אני אוהב לטייל, מרבה בכך ונהנה לפגוש את הטבע בכל מקום אפשרי. מתוך שני קצוות אלו צמח הספר. אני לא מתנצל, לא מתפייט, לא מתחשב ולא מנסה להיות רגיש יותר מדי, משתדל להביט על הקשר הזה, בין הטבע לעיר, במבט מפוכח".
כך אומר יובל ששון, בן 58, יוצר, כותב, מטפל, במאי ומרכז מגמת תיאטרון בתיכון, שבימים אלו יצא לאור ספרו השישי "טבע בעיר". לאחר הצלחות בפרוזה ובשירה הוא מוציא לאור ספר שירה אקו-פואטית עם מבט מפוכח על הקשר בין הטבע לעיר. בספר הוא שואל שאלות כמו: האם הטבע הולך ונעלם? איך אפשר להציל אותו? ומה תפקיד השירה והאומנות במטרה זו?
יובל ששון השתתף במספר תערוכות ומפרסם שירים וסיפורים רבים ברשת מאמצע שנות ה-90. בשנים האחרונות, מאז שהחל לחיות עם מחלת הסרטן, הוא הוציא לאור חמישה ספרים: "לפעמים למות זה לא מספיק" (שירים), "תודה שבאתם, רומי" (רומן), "אני אבא ופויו, הולכים לבקר את הדוד מוניו" – עם ליאור צ'רניץ (ספר ילדים), "רצתי ודורה" (רומן) ו"דבש" (רומן).
מהו לדעתך "טבע מהונדס"?
"טבע מהונדס זה הניסיון שלנו, האנושות, לחשוב שיש לנו יכולת שליטה על הטבע ועל האלמנטים. אנחנו אוהבים טבע רק אם הוא מזכיר לנו תרבות ועידון: דשא שלא מתכסה אבק, עצים שלא מלכלכים, פרחים צבעוניים ואם אפשר בלי חרקים. מספיק היה להסתכל סביב בימי הסגר של הקורונה ולראות כיצד באופן מיידי הטבע חוזר למקומות שהאדם הניח לרגע ולא נגע בהם. כל מהות התרבות זו התרחקות אחת גדולה מהטבע. אנחנו מנסים לשלוט בו ולהתאים אותו לצרכים שלנו – במקום פשוט ליהנות ממה שהוא יכול להציע".
האם השירה שלך, אם תזכה לתפוצה רחבה, תוכל להביא לשינוי המיוחל?
"אני מציע שנהיה מציאותיים. עם כל הכבוד לי, לדעתי ולשירתי, אין סיבה לתת לשירה בפרט ולאומנות בכלל כוח כל כך גדול. הרי לשירה אין ערך כלכלי והיא אינה מיזם נושא רווחים. כיום דברים נמדדים בעיקר בערך הכלכלי שלהם. אם הצלה של מינים נכחדים היתה מעניקה לעושים רווח גבוה, אין ספק שכולם היו ניצלים".
לדבריו, התפקיד של האומנות הוא לעורר אנשים ולעורר מודעות ובתחום האקולוגי בפרט, "ואם אפשר גם לפעולה. לכן אסור לצנזר או להגביל אותה. אין נושאים שאי אפשר לכתוב, ו/או לדבר ו/או להתייחס אליהם בהומור. לאומנות אין פרות קדושות".
כאיש תיאטרון הוא מודה כי אם בעבר משוררים רבים כמו ברטולט, ברכט, גולדברג ואלתרמן כתבו גם מחזות וגם הטרגדיות היווניות הגדולות נכתבו במשקלים של שירה, כיום תופעה זאת פחתה משמעותית. "הסיבה לכך לדעתי היא בעיקר השינוי בקצב החיים שהפך מהיר ותזזיתי. שניות בודדות של הקשבה זה מה שאנשים מסוגלים לתת היום, מעבר לכך הם כבר עוברים לדבר הבא. זה מעבר מהרדידות של הרשתות החברתיות שכולנו חלק מהן אל העולם האמיתי".
ששון פעיל מאוד במאבק נגד ההפיכה המשפטית שמקדמת הממשלה בימים אלו. הוא מציין כי "אומנים חייבים לעמוד במרכז – אם לא בראש המחאה. אומנות חייבת לבעוט, לגעת בנקודות הכואבות, לדבר עליהן, לבחוש בהן ולייצר שיח ציבורי סביבן. אני לא יודע מספיק על מנת להגיד אם צריך או לא צריך רפורמה, אבל ברור לי שבאופן שבו הדברים מתנהלים אף אחד לא דואג באמת לציבור הרחב. הממשלה דואגת לתחת של עצמה ולא לאזרחי המדינה. כל הסיפור הוא להסיט את תשומת הלב מהמשפט של נתניהו. אם לא היה משפט – לא הייתה רפורמה משפטית".
אתה כותב גם דברים פסיכולוגים ומעמיקים שאינם פוליטיים. עד כמה יש להגביל את הפוליטי באומנות?
"אי אפשר להגביל, כי כל גבול שאתה משים על אומנות באשר היא רק יגביר את הצורך שלה לטפל בעניין ולהבליטו. אומנות ופוליטיקה, אומנות וחברה, אומנות וכלכלה – הכול מחובר. אני ממליץ לכולם לנסות לחבר שיר של ארבע שורות ולהביע בו את מה שכל אחד חושב בנושא מסוים. אני משוכנע שכול אחד יהיה מופתע מהתוצאה".
