הסופר יובל ששון מסתכל על העולם מנקודת מבט נשית בספרו החדש "דבש", העוסק באשה שחייה לא הולכים כפי שהיא ציפתה. בספר מתוארים פרקים מתוך חייה, לא בסדר כרונולוגי, כשהאירועים והשנים מתערבבים זה בזה

"אני מאוד נהנה להסתכל על העולם מנקודת מבט נשית. גם שני הספרים הקודמים שלי 'תודה שבאתם, רומי' ו'רצתי ודורה' נכתבו על נשים. לדעתי, הסתכלות דרך פריזמה זאת נותנת לי פרספקטיבה שונה המאפשרת לי לראות ביתר שאת את המורכבות של הדברים. אני מוצא את עצמי מזדהה עם נקודת מבט זו מבלי להרגיש שזה פוגע בגבריותי, אלא חושב שזה מאפשר לי הבנה עמוקה יותר בהסתכלותי על העולם. איני מתיימר לכתוב דמויות נשיות טובות יותר מכל סופרת שהיא, אלא כותב את מה שאני מוצא לנכון לכתוב באותו הזמן. הדמויות הנשיות שלי מביעות את תפיסת העולם שלי טוב יותר מדמויות גבריות שכתבתי. ההנחה שלי אומרת שהעולם מתחלק פחות או יותר לשניים: אלו שיאהבו ויקבלו את מה שאני כותב ואלו שלא. אני לא מנסה לפגוע באף אחד ולא מנסה להרגיז אף אחד, אך בכל זאת אני משער שזה יקרה. אין לי יכולת לשלוט על זה או רצון להוכיח מי מהם צודק או טועה. אני מקווה שכל מי שיקרא את הספר ימצא בו רגעים שיגעו בו, שיניעו אותו לחשוב ולהרגיש".

כך אומר הסופר יובל ששון, שבימים אלו יצא לאור ספרו החדש "דבש". הוא יוצר, כותב, מטפל, במאי ומרכז מגמת תיאטרון בתיכון. שירים וסיפורים רבים שלו התפרסמו באינטרנט החל מאמצע שנות ה-90. בשנים האחרונות, מאז שהחל לחיות עם מחלת הסרטן, הוציא לאור חמישה ספרים והשתתף במספר תערוכות.

הספר "דבש" מספר על אשה, בת גילו, שחייה לא הולכים כפי שהיא ציפתה. לא המשפחה שבה גדלה, לא הזוגיות שתכננה, לא משרת החלומות, לא מקום המגורים, לא הקשרים החברתיים, לא האיש לו נישאה ולא הקמה של משפחה משלה. בסופו של דבר היא צריכה למצוא את הדרך לחיות עם עצמה בשלום, לקבל את חייה כפי שהם ולא לריב איתם כל הזמן.

"אם הסוף ידוע מראש אז למה צריך להתאמץ? ואם מתאמצים זה מצליח? ואם זה מצליח אנחנו מאושרים? ואם אנחנו מאושרים זה מחזיק? גיבורת הספר משתדלת, לפעמים זה מצליח יותר, לפעמים פחות, נקודות האור שהיא מוצאת לעצמה עשויות להיראות שוליות וחסרות משמעות למישהו אחר. היא משחקת בקלפים שהחיים חילקו לה כמיטב יכולת" כך כתב ששון בכריכה האחורית של ספרו "דבש".

לדבריו, גיבורת הספר החלה לחשוד בגיל 31 שמשהו לא עובד לה כמו שהיא רוצה ושהחיים שלה לא נמצאים במקום שאליו התכוונה להגיע. "זה עשה לה עצוב, אבל היא לא נשברה. כמו שלא נשברה כשעברו דירה, כמו שלא תישבר כשבעלה ימות, וכמו שלא יהיה אפשר לראות עליה לעולם, את הקושי. היא תמיד חזקה, תמיד מסתדרת, תמיד ממשיכה קדימה. 'דבש' כי הכול דבש, מתאר פרקים מתוך חייה, לא בסדר כרונולוגי, כאשר האירועים והשנים מתערבבים זה בזה. 'החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות', כתב ג'ון לנון. אה, כן, וקרנפים".

יובל, האם ספרך עוסק בעצם בדטרמיניזם לעומת רצון חופשי?
"אין דבר כזה דטרמיניזם וגם לא רצון חופשי. הדברים לא קבועים מראש: SHIT HAPPENS, דברים מתרחשים כל הזמן, רובם בלי כל סיבה מיוחדת: רעידת אדמה, תאונה, מחלה, זכייה בלוטו, וכדומה, אין לנו כל שליטה על כך. מבחינת הרצון החופשי קשה להגדיר אותו ככזה, הוא לא באצת חופשי, הוא תלוי תרבות, אמצעים, השכלה ועוד. החלק שעליו יש לנו יכולת להשפיע במידה מסוימת זה האופן שבו אנחנו מתייחסים למה שקורה. אותו אירוע יכול להכעיס אותי או להצחיק, לאכזב, לרגש, לשעמם או לעורר. זאת הבחירה הניצבת בפני כל אחד  מאיתנו בכל רגע נתון".

שתי בחירות שהוא מנסה לשמור עליהן בחיי הן: לא לעשות רע לאיש ולא לחשוב שהוא יודע יותר טוב מהאחר מה טוב בעבורו. שני כללים שהוא מרגיש שכדאי לנסות וחיות על פיהם. "הסוף ידוע מראש – מוות. אף אחד לא יתחמק מזה ואף אחד לא ייצא חי מהחיים האלה. מה שנשאר זה להפוך את הזמן שלנו פה למשמעותי. החיים קצרים ולכן אין למה לחכות. אין היגיון לבזבז את הזמן בעבודה לא מספקת, בחיי נישואין משעממים או ברדיפה אחרי התמכרויות שונות, בעיקר בתחום הצריכה והנאות החיים. אין סיבה לדחות את הדברים שאנחנו רוצים למועד אחר", אומר .

הגיבורה בספרך עוברת קשיים בכל התחומים, כולל בזה הרומנטי? האם סופר צריך להעמיד דמות בכמה שיותר ניסיונות כדי ליצור סיפור מעניין?
"החיים מורכבים. החיים אינם שחור ולבן. בחירה להסתכל על החיים דרך פריזמה של נושא אחד, ממד אחד, שבדרך כלל יש לו נטייה לשחור ולבן, מביאה את כולנו לחוסר סובלנות כלפי האחר. זה מצוין בסיפורים או סרטים בהם יש רע מול טוב, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת. אותי כבן אדם אי אפשר להגדיר באמצעות  עבודתי, משפחתי, כתיבתי או הסרטן שלי. אני גם וגם, והדברים משתלבים ומסתבכים זה בזה. גם דמות ספרותית חייבת להיות מורכבת על מנת שתהיה מעניינת ותאפשר לקוראים שונים למצוא את נקודות ההזדהות עימה.

יובל שמגיע מתחום התיאטרון מודה כי זה בעיקר מקל עליו בכתיבת הדיאלוגים ובתמונה שרצה בראשו. "אני יכול לשמוע בראש את הדמויות והאינטונציות, כמו למשל כשהפועלים הערבים במאפייה פונים לגיבורת הספר הם קוראים לה גיברת, עם חיריק בגימל, או בפגישה שלה עם חמי כתוצאה מההתרגשות הוא מדבר ללא הפסקה, ללא פסיקים וללא נשימות. מבחינה ויזואלית אני כותב ויכול לראות בעיני רוחי את ההתרחשות כמו על במה או סרט, דבר שמקל עליי את החיבור לסיטואציות השונות".

כתבת שירה וגם ספר ילדים? כיצד אתה מצליח ללהטט בין הז'אנרים?
"לכתוב זה משחק. אני כותב ויוצר בעיקר כי זה מצחיק אותי. אני לא מרגיש הבדל בכתיבה בין הז'אנרים השונים. כשעולה לי רעיון אני משתדל לבצע אותו במהירות האפשר, נכנע מראש לכל מיני רעיונות שרצים לי בראש ושאני מאמץ. זאת יכולה להיות חריזה, מבנה טקסטואלי או מגבלה מסוימת כמו עמוד הפייסבוק שלי 'סיפורים בחמישים מילים' המורכב מלמעלה מ-140 סיפורים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו וכל אחד מהם הוא בעל 50 מילים בדיוק. גם בספר זה קיבלתי החלטה לשלב סיפורים על קרנפים כחלק מהספר, ובכל פרק, פיסקה אחת לפני אחרונה, היא סיפור על קרנפים שאינו קשור לפרק ומובלט על ידי שימוש בפונט שונה".

הספר "דבש" מאת  יובל ששון נמכר באתר עברית:
https://www.e-vrit.co.il/Product/27253/%D7%93%D7%91%D7%A9

ובעותק מודפס דרך המחבר:
yuvalzim@gmail.com