לפני כ-23 שנה הקימו עמיחי חזן ועמרי ורטש את "נקודה טובה" – תיאטרון יהודי היוצר הצגות מבוגרים וילדים מתוך המקורות היהודיים ועולם האמונה. בימים אלו הם מעלים את ההצגות "התרת נדרים" ו"הרגע המאושר בחיי" בפני ציבור חרדי ודתי וגם בפני הציבור הישראלי הכללי

"אנחנו יוצרים דיאלוג להוויה הישראלית מתוך עולם האמונה והתורה. לפני הכול אנו מחויבים להלכה וכמובן גם לגבולות ולמוסכמות של הקהל החרדי והדתי. בשל הנאמנות הבלתי מתפשרת לגבולות של העולם החרדי, אנו מופיעים עם ההצגות שלנו אצל כל הזרמים – ליטאים, חסידים, ש"סניקים חב"דניקים וכדומה. גם קהל חילוני מגיע להצגות שלנו. ההצגה החדשה שלנו 'התרת נדרים' תופיע בחודש הבא בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, וגם מול קהל חרדי. כשהדרמה היא אנושית ואמיתית, כל אחד מתרגש ממנה ומרגיש שהיא מדברת בעצם עליו – גם אם היא עוסקת בגיבור שחי בעולם חרדי ליטאי ונתקל בבעיה הקשורה כביכול לשידוך של בתו. בעומק, הקונפליקט שלו הוא איך לשמור על שליטה בחייו והאם לחשוף סוד מהעבר שיערער את סביבתו. זהו קונפליקט אנושי שכל אחד מתחבר אליו".

כך אומרים עמיחי חזן ועמרי ורטש, שלפני כ-23 שנה הקימו את תיאטרון "נקודה טובה" – תיאטרון יהודי היוצר הצגות מבוגרים וילדים מתוך המקורות היהודיים ועולם האמונה. ההצגות מועלות לציבור החרדי והדתי וגם לציבור הישראלי הכללי, והמחזות המוצגים ב"נקודה טובה" נובעים מתוך דיאלוג בין ההוויה הישראלית, עולם המקורות היהודיים ותורת החסידות.

עמרי ורטש, המנהל האמנותי של "נקודה טובה", הוא במקור קיבוצניק מתנועת השומר הצעיר. הוא למד תיאטרון באיטליה אצל הבמאי הפולני הנודע ג'רסי גרוטובסקי, ששם דגש על עבודה פנימית של השחקן ועל תרגול אינטנסיבי של ריקוד, תנועה ושירה. במהלך שנת הלימודים שוחח גרוטובסקי עם ורטש על העמקה ויצירה גם מתוך זהותו כיהודי. "ליהודים יש תנועה משלהם. כשהם מתפללים הם מתנדנדים. תתבונן בכך", אמר גרוטובסק לורטש.

על מנת להיפתח לרובד המיסטי בשורשיו, גרוטובסקי נתן לורטש ספר סיפורים על הבעל שם טוב. זה היה, למעשה, הצעד הראשון של עמרי לעולם החסידות ותחילתו של מסע, שבהמשכו התקרב לחסידות ברסלב ולצדיק הירושלמי רבי אשר פריינד.

עמיחי חזן, מנהל תיאטרון "נקודה טובה", גדל בבית דתי לאומי בירושלים. בנערותו הוא החל תהליך של חיפוש אינטנסיבי בבודהיזם ותורות המזרח, ובמהלך שירותו הצבאי גילה את תורתו של רבי נחמן מברסלב והבין שמה שהיה חסר לו ביהדות שקיבל בבית היה הדגש על הרגש בעבודת השם והעומק הרוחני של תורת החסידות.

חזן וורטש מודים כי כאשר הם באים ליצור הצגה שניהם מחפשים אנשי מקצוע, שיתחברו לנשמה של היצירה שלהם ויצרו מתוך זה. "בדרך כלל אנחנו נעזרים במחזאים ובבמאים, שהתמקצעו בעולם החילוני וחזרו בתשובה. אבל לא מעט פעמים נוצר חיבור אמנותי חזק דווקא עם אנשי מקצוע כביכול 'חילונים' אבל כאלה  שמתחברים לחומרים שלנו ממקום עמוק מאוד. כך למשל, החיבור עם שמוליק הדג'ס שכתב איתנו וביים לנו לאחרונה את ההצגה 'הרגע המאושר בחיי'. הוא במאי גאון עם נשמה ענקית, שמהרגע הראשון התחבר למהות הפנימית של הדברים".

האם יצירה שיש בה אמנות מכילה ערכים, שיצירות של יוצרים חילוניים או בינלאומיים לא מכילה?
"לפעמים הערכים הם אוניברסליים ויוצאים מתוך העולם היהודי, כמו בהצגה 'מוכרח להיות שמח' העוסקת בחיפוש השמחה מתוך המשברים. זהו ערך כלל אנושי, אבל בהקשר היהודי-חסידי של אדם שבחר ברבי נחמן כמדריכו הרוחני. לפעמים הערכים הם תורניים כמו בהצגה 'על דעת המקום' – קומדיה חברתית לנשים העוסקת ביכולת לפנות להשם באופן ספונטני בלי תיווכים ומתווכים, ובמחשבה שנייה זה בעצם צורך אנושי אוניברסלי".

הצוות של ההצגה "התרת נדרים" מורכב משלושה אומנים מקצועיים מאוד, שעבדו עם התיאטראות הגדולים ועברו תהליך של התחזקות או חזרה בתשובה. השחקן מיכאל וייגל הצליח מאוד כשחקן בהבימה והקאמרי וגם הופיע בסדרות טלוויזיה כמו "הפוך". הוא חזר בתשובה והפך לחב"דניק, וממשיך לעסוק בתיאטרון בעולם הדתי. בן לוין, אחיינו של חנוך לוין, שכתב את המחזה, כתב וביים לקאמרי, לבית לסין ועוד ועשה דרך דומה אל העולם החרדי ליטאי. לשניהם מצטרף הבמאי נבו קמחי, שבשנים האחרונות מתקרב ליהדות, שומר שבת ומתפלל.

ההצגה "התרת נדרים" עוסקת בחרדי ליטאי, שמפחד מכך שבנו החריג יפגע לו בשידוך. ורטש וחזן מודים כי הביקורת שיוצאת מההצגה על האבא, שנטש בבית החולים את בנו התינוק עם התסמונת דאון, נחשבת בהחלט לפורצת דרך בעולם החרדי. "קיבלנו משובים חזקים מאוד על ההצגה. אנשים מתרגשים מהיכולת לגעת בצורה מכבדת בנושא כל כך רגיש ולא מספיק מדובר בעולם החרדי. בשנים האחרונות החברה החרדית עוברת תהליכי עומק רבים ומעניינים, הדיאלוג בין הישראליות לחרדיות התרחב, ובצד השמירה על הגבולות והערכים ישנו בירור בזרמים ובתתי הזרמים. גם החוזרים בתשובה מהווים גשר בין העולמות. אומנים רבים החוזרים בתשובה משתמשים באומנות ככלי עוצמתי לביטוי עולמם החדש. כך, מצד אחד זה חושף את הציבור החרדי לאומנות איכותית, ומצד שני הציבור החילוני נחשף לתכני העומק של האמונה והמקורות היהודיים".

ההצגה "הרגע המאושר בחיי" עוסקת בסיפור המוכר של ליאור שי, שחזר בתשובה לאחר חיים חילוניים סוערים ותמיד נהג לומר: "זה הרגע המאושר בחיי" – גם לאחר שחלה. לדברי ורטש וחזן, המשפט שליאור שי היה נוהג לחזור עליו, גם ברגעים לגמרי לא פשוטים במהלך ההתמודדות עם מחלתו, הוא ההפך מהמילים המוכרות "עוד ארוכה הדרך אל האושר" הלקוחות מהשיר "זה הזמן לסלוח" שאותו שר יואב יצחק (מילים ולחן: ערה דינקצ'יאן, תרגום: יואב יצחק).

ורטש וחזן: "זו הבנה שלפיה מה שיש זה כאן ועכשיו, וממילא אם אני באמת מחליט שזה הרגע המאושר בחיי אז זה באמת כך. זה מצריך, כמו במקרה של ליאור שי ז"ל, גם אמונה עמוקה שהכול מושגח מלמעלה והכול לטובה. זו עבודת הנפש שאליה הוביל רבי נחמן, שיש לו מעשייה בשם 'חכם ותם', שהיא מוטו אצל החסידים: החכם עם כל הידע וההצלחה שלו תמיד לא היה מרוצה מהמציאות שלו בהווה, ואף היה מתייסר על כל פרט שיש בו חיסרון. לעומתו, התם, שהיה סנדלר עם שתי ידיים שמאליות ובקושי היו לו לחם ומים, היה תמיד מלא שמחה. התם ידע שחוסר השלמות הוא דבר מובנה במציאות, ולכן חי בהווה את השמחה הפשוטה בעצם החיים שלו, וידע להעריך כל דבר קטן".

במה זה שונה מהספר "כוחו של הרגע הזה" מאת אקהרט טול?
"זה לאו דווקא שונה. אקהרט טול שאב את תובנותיו ממסורות רוחניות שונות, שנובעות מהתבוננות מעמיקה על הכוח לשהות ברגע, להרפות שליטה ולחיות את ההווה. חשוב לציין שהדגש של ליאור שי ז"ל בהשראת רבי נחמן הוא מתוך ההווה כדי להניע את השמחה. במהלך אשפוזו בבית החולים בשל מחלת הסרטן ליאור שי היה רוקד, שר, מתבדח ומשמח את כולם".

ההצגות הקרובות של תיאטרון "נקודה טובה" יתקיימו בתאריכים הבאים:
ההצגה "התרת נדרים" – ביום רביעי 2.11 בשעה 20:30 בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, וגם ביום חמישי 10.11 בשעה 21:00 בתיאטרון החן בירושלים.
ההצגה "הרגע המאושר בחיי" – ביום חמישי 24.11 בשעה 21:00 בתיאטרון החאן בירושלים.