האומנית שולה רוס, מנהלת השלוחה הישראלית של WAG ארגון האומנים הבינלאומי, מציגה בגלריה לאמנות שבטית & אמנות ישראלית תערוכה של ציורים ופסלים העוסקים בנקודת מבטה הייחודית במשפחה, בנשים ובילדים

"אני מתבוננת במציאות, שהיא לא תמיד קלה, אבל תמיד במבט אופטימי. גם לפליטים בפסל הברונזה יש תקוה ומבטם שלוח קדימה. הנשים בציור מתאספות, נהנות ונפגשות על ספסל, אם כי הן ליד קופת חולים. המבוגרים בציור אחר שוחים בבריכה וטובלים בים המלח, או משחקים שחמט תחת סככה. בציור אחר המשפחה מתכנסת ליד השולחן כדי לאכול. הילדים בציור שמן אחר מבלים בחוף הים או משחקים, וכך גם בפסלים – הנדנדה, ילדון עם עפיפון וילדה עם בלון. אני מתכתבת עם אימפרסיוניסטים ואקספרסיוניסטים, אבל בו בזמן אני אומנית של כאן ועכשיו. השילוב הוא באמצעות מגוון הצבעים שבהם אני משתמשת ועל ידי צורת משיכות המכחול, כמו כן בנושאים שהיו אהובים על האימפרסיוניסטים: מועדון ריקודים, נופש בטבע, זוגות רוקדים וגם פנים של חדר או פורטרטים של מכרים – כשהם מועברים לזמננו. כך למשל, המועדון הוא עכשווי והאנשים לובשים בגדים מודרניים, ולפעמים בציור או בפסל הלבוש הוא רומנטי והנשים חובשות כובעים של פעם. האקספרסיוניזם בא לידי ביטוי במיוחד בהבעות הפנים בציור או בפסל, שמביעות עצב או שמחה וכן בתנועה של הדמויות. כך שאפשר לומר שהסגנון שלי הוא פיגורטיבי חופשי, אך מושפע מאמני העבר".

כך אומרת האומנית הבינלאומית שולה רוס שמציגה בגלריה לאמנות שבטית & אמנות ישראלית את "אלה החיים?" – תערוכת ציורים ופסלים שלה (אוצרות: מיכלי אדלר וד"ר גליה דוכין אריאלי) עד ל-8.10. היא שמעה טובות על הגלריה, שאותה ראתה מחלון הסטודיו לפיסול שוכנת בבניין יפה לשימור. "נכנסתי לראות את התערוכה. האוצרת גליה אריאלי, שראתה את עבודותיי, הציעה לי להציג בה את התערוכה שתכננתי לקיים השנה. נוצר בינינו קשר מיידי, וכשהיא הגיעה עם מיכל אדלר לבחור את היצירות לתערוכה הן ראו ביצירות את סיפורי החיים האופטימיים שלי, וכך נולד השם לתערוכה", מספרת שולה.

היא מקיימת תערוכות יחיד ומשתתפת בתערוכות קבוצתיות, שהיא אירגנה חמש מהן, ובירידי אומנות ובמכירות פומביות ברחבי העולם. היא עוסקת באומנות מזה 20 שנה ויצירותיה מופיעות בקטלוגים רבים ובכתבי עת, זוכות להצלחה ונמכרות לאוהבי אומנות.

לפני כן היא עבדה בניהול במשרד החינוך, ובמקביל לעבודתה גידלה שני ילדים ולמדה תולדות האומנות באוניברסיטה. את אהבתה לאומנות ינקה שולה מגיל צעיר בבית הוריה בראשון לציון שהיו אנשי חינוך, ובבית המשפחה היו ספרים רבים וספרי אומנות שסיקרנו אותה. על מנת לעסוק באומנות עזבה את העבודה בפרישה מוקדמת והקדישה עצמה לציור. ציוריה הם פיגורטיביים חופשיים בשמן על בד ועוסקים בנופים ישראלים האהובים עליה ובחיי אישה ומשפחה.

אחרי זמן קצר הרגישה דחף לעסוק בתלת ממד והתחילה לפסל פסלים בחמר, שלאחר מכן נוצקים בברונזה, באלומיניום, בפולימר ובאבן. הנושאים המעניינים אותה הן נשים במצבים שונים – מילדות עד זיקנה – וקשריהן עם בן הזוג, הילדים והמשפחה. למרות החומרים הקשים, הפסלים אלגנטיים ועדינים ומלאי תנועה והבעה.

מאז תערוכת היחיד האחרונה שלה, שהוצגה בשנת 2016, נוספו למאגר יצירותיה ציורים ופסלים חדשים. שולה: "בזמן הקורונה והסגרים המשכתי לצייר ולפסל. הציורים והפסלים שמוצגים בתערוכה עוסקים בחיים סביבנו מנקודת מבטי. כך למשל, פסל הברונזה 'הפליטים' מתאר משפחה מזקן עד טף צועדת לעתיד לא ידוע ופסל ברונזה של גברת מטיילת עם כלב. גם הציורים שלי מתארים את חיי היום יום סביב. ציור שמן של זוג מבוגר בביתו מדגיש את הבדידות וחוסר התכלית שנכפו על המבוגרים בתקופת סגרי הקורונה, ציור שמן אופטימי יותר של מבוגרים שוחים בבריכה, או נשים משוחחות על ספסל ליד קופת חולים".

לדבריה, מדובר בסיטואציות יום יומיות מוכרות המקבלות פרשנות אישית שלה. כך גם ציור בשמן של ארוחה עם ילדים ליד שולחן או פסלי אלומיניום של אישה צעירה בהריון או זוג רוקד וציורים של מועדוני ריקודים לצעירים ולמבוגרים. בתערוכה היא מציגה גם ציורי נוף עירוני: הדרך לביתה, מבט בערב מעל הגשר לתנועה הזורמת כשרק האורות נראים, שוק אופייני עם טיפוסים ישראלים ושלל דוכניו הצבעוניים ועוד.

התבוננותה בחיים באה לידי ביטוי בתערוכה גם במוטיב המשפחה: פסל ברונזה קטן של המשפחה האידיאלית – שני הורים ואליהם נצמדים שני ילדים, או ציור של משפחה האוכלת ליד שולחן במרפסת עם עץ התפוזים כשהאב לובש גופיה, וציור של שושלת הנשים במשפחתה: אמה המנוחה, שולה, בתה ונכדתה. "בין הדמויות לבין עצמן יש מערכת יחסים וגם בינן לרקע ולנוף, וכמובן שהצבעים שאני בוחרת משחקים תפקיד ולעתים אפשר להבחין בהומור הדק המסתתר בתוך הסצנה", היא מדגישה.

בתערוכה החדשה היא מציגה ציורים נוספים של נשים, כגון: אישה עם תינוק, אישה שוכבת, פסלי ילדים משחקים, כמה פורטרטים ואוטו-פורטרט. "כל אלה נושאים שמעסיקים אותי, מדברים לליבי ואני מעלה אותם על הבד בשמן בצבעים חיים ומפסלת בחמר, שאחר כך נוצק למתכת, אבן או פוליאסטר, לפי בחירתי. הצופים נותנים את הפרשנות שלהם ליצירותיי", מציינת שולה.

היא מודה כי אם הישראלים הם שבט, "אפשר לראות ביצירותיי אלמנטים שבטיים – לא ראשוני או קמאי אלא עכשווי: השבט שמבלה על שפת הים, בים המלח, בבריכה, במועדונים, בגינה על ספסל, במשחק שח-מט בחוץ, בבית, בארוחה, במרפסת עם גופיה, או בטיול עם הכלב, הילדים מתנדנדים בנדנדה, או מעיפים בלון ועפיפון ורוכבים על אופניים. אם הישראלים הם שבט, אלו הם חלק מחיי היום יום. כל אחד יכול לשאול את עצמו אם החיים בישראל שונים וגם דומים לחיים ברחבי העולם".

בשנת 2016 הצטרפה שולה לארגון WAG העולמי, ותוך זמן קצר מונתה למנהלת השלוחה הישראלית. הארגון שואף לאגד תחת כנפיו אומנים נבחרים מרחבי העולם בתחומי אומנות שונים ולהעניק לכל אומן באשר הוא את האפשרות להביע עצמו ללא כל התייחסות למוצא, לדת וכדומה. הארגון מקיים תערוכות ברחבי העולם ושואף להנגיש אומנות איכותית למבוגרים ולילדים ברחבי העולם, בתערוכות, בסדנאות, בימי העשרה ובהפקת פסטיבלים ייעודיים. התערוכות של הארגון זוכות לפופולריות רבה בשל הגיוון הרב של האומנות המוצגת. החברות בארגון פתחה בפני רוס אפשרויות רבות להציג בגלריות נחשבות ברחבי העולם, תוך עשיה חברתית אומנותית משפיעה ומחזקת.

שולה: "נשיאת WAG מישראל פנתה אליי בבקשה להצטרף לארגון שמחתי להכיר אומנים מרחבי העולם, בהמשך צירפנו אומנים נוספים, צלמים, מוזיקאים ומשוררים. נסעתי ארבע פעמים עם המשלחת הישראלית לפסטיבלים בחו"ל כדי לייצג את ישראל ולהציג בתערוכות הבינלאומיות וגם בתערוכות של ציורי ילדים שם. באחד הפסטיבלים קיבלתי מדליית זהב עבור הפיסול שלי. כסגנית הנשיאה התחלתי לנהל את הקבוצה, וגם קיבלנו מדליית זהב על הפעילות של WAG ISRAL. במסגרת תפקידי בארגון אני מארגנת מפגשים של האומנים החברים בבתים ובסטודיו שלהם, ומדי שנה מפיקה תערוכה של חברי WAG בישראל. השנה נטוס לצפון מקדוניה, ואני מקווה לייצג שם בכבוד את ישראל".

מה יש לך לומר על עולם האומנות של היום?
"עולם האומנות של היום מלא מכל טוב ונוטה לאהדה ליצירות דיגיטליות ויצירות NPT והתחרות היא קשה, יש הרבה אומנים מוכשרים ובישראל קשה להתפרנס מאומנות בלבד ועוד יותר קשה לפרוץ. עם זאת שוב עלתה קרנה של האומנות הפיגורטיבית שתמיד האמנתי בה".

"אלה החיים?", תערוכת ציורים ופסלים של האומנית שולה רוס (אוצרות: מיכלי אדלר וד"ר גליה דוכין אריאלי), מוצגת בגלריה לאמנות שבטית&  אמנות ישראלית עד ל-8.10. הכניסה חופשית.
רחוב מרכז בעלי מלאכה 13, תל אביב, במקביל לרחוב שנקין.
שעות פתיחה: שלישי-חמישי 18:00-11:00, שישי ושבת 14:00-10:00.
במהלך ראש השנה תמשיך התערוכה להיות פתוחה, ועקב יום כיפור תהיה פתוחה גם בימים ראשון 2.10 ושני 3.10.