יצירות הקרמיקה של האומנית והמרצה בבצלאל ג'קרנדה קורי, העוסקות בתהליכים הדיסטופיים העוברים על הפלנטה, יוצגו בתערוכה "הֵיעָשוּת פְּלַסְטִיק" שתיפתח ביום שישי 8.7 בבית בנימיני בתל אביב
"המיצב 'היעשות פלסטיק' עוסק בתהליכים הדיסטופיים העוברים על הפלנטה בתקופת האנתרופוקן: מעולם מלא תקווה ורצון לקדמה, הולכת ומתבררת הטרגדיה הגדולה של כדור הארץ: חומרי הפליטה של דלקים, זיהום אוויר ותעשיית הפלסטיק הם המזהמים הגדולים והקשים ביותר של הסביבה הטבעית, ויגרמו בסיכומו של דבר לחורבן המאזן העדין שעל פני הפלנטה שלנו. במיצב, גופים בהשראת צעצועי הפניאטה המקסיקאים, גופים שהם יצורי כלאיים מומצאים, דימויים של יצורים מן הטבע שמצויים בתהליך מטמרפוזה לפלסטיק. הפינאטה המקורית היא גוף תלוי, עשוי מחרס ומקושט בעיסת נייר צבעונית, נועד לשבירה ולגילוי תוך הפניאטה שמכילה ממתקים והפתעות. כאן האובייקטים עשויים מתוך זהירות יתרה ועדינות, כך שניתוץ שלהם יהיה היפוך של החד-פעמיות של הפניאטה המסורתית".
כך אומרת אומנית הקרמיקה ג'קרנדה קורי, מרצה בכירה בבצלאל, שיצירות הקרמיקה הייחודיות שלה משלבות בין ישראל למקסיקו ויוצגו בתערוכה "הֵיעָשוּת פְּלַסְטִיק / Becoming plastic" (אוצרת: ד"ר אילת זהר) שתיפתח ביום שישי 8.7 בשעה 11:00 בבית בנימיני בתל אביב, במרכז בנימיני לאמנות קרמית עכשווית.
"הֵיעָשוּת פְּלַסְטִיק" הוא מיצב המורכב מ-27 גופים קרמיים התלויים מהתקרה. לדברי ג'קרנדה (שם מעולם הבוטניקה – עץ הסיגלון), המיצב הוא תגובה לתהליך ההתחממות הגלובלית ולהפרת האיזון בין הטבע לאנושות, "אבל מעבר לזה, לדעתי, אנחנו כבר שם, באותו חוסר איזון. האנושות כבר פיספסה את הרכבת בשינוי היחס לכדור הארץ. זה אינו בהכרח סוף העולם, אלא רק סוף העולם כפי שאנחנו מכירים. האנושות, הטבע, כדי להמשיך, צריכה להתאים את עצמה לתנאי המחייה החדשים. האובייקטים הם ביטוי, אדפטציה של תנאי הקיום החדשים, שילוב של הפלסטיק באופן אורגני עם הגוף הטבעי".
ג'קרדנה קורי נולדה בשנת 1966 במקסיקו סיטי. היא עלתה לארץ בשנת 1987. היא סיימה את לימודיה במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל בהצטיינות בשנת 1991, ומאז עוסקת בקרמיקה בסטודיו הפרטי שלה בתל אביב. היא מרצה במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל מאז שנת 2006. ומלמדת בבית בנימיני בתל אביב מאז 2011. היא בעלת תואר שני בפילוסופיה ואמנות מאוניברסיטת תל אביב, הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובארצות הברית, זוכת פרס אריקה ולודוויג ג'סלסון, פרס בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים עבור הצטיינות בלימודים ופרס בלומנטל לקדרות.
גקרנדה, האם לדעתך אומנות יכולה לשנות את היחס של האדם לסביבה?
"כל פנס שמואר על איזו דילמה, קושי או כל דבר אחר, טומן בחובו את היכולת לשנות יחס כלפי אותה סוגיה שבמוקד הדיון. השאלה הנשאלת כאן רחבה יותר: האם אומנות בכלל יכולה לשנות משהו? אני חושבת שכן. אומנות יכולה לעורר דיון, יכולה לעורר מחשבה, או הרגשה ובזה בעצם כוחה. למה יצרתי את הפרויקט הזה בקרמיקה? קרמיקה יכולה לחקות כל חומר. כבר בפופ ארט השתמשו בחימר ליצירת ג'קט עור, בחלקי מתכת וכו'. אני השתמשתי בחימר כדי לחקות את החומר הפלסטי. הקשר הנוסף הוא התכונות של החימר ושל החרס (שהוא החומר לאחר שריפה). חומר קרמי בתחילת דרכו הוא מחצב טבעי, אורגני. כך הוא בכל ראשית תהליך היצירה. לאחר שריפה, בהיותו חרס, הוא כבר אינו ניתן יותר למיחזור. המקסימום שאפשר לעשות ממנו הוא לגרוס ולהשתמש כשמוט בתוך החומר (חומר מילוי לחימר רך). כך גם הפלסטיק שהוא נצחי ואינו יכול להתכלות. כמו הפלסטיק, גם החימר בראשיתו פלסטי (פלסטי ביוונית – נוח לעיצוב) ומאפשר מנעד רחב של יצירה, טכניקות ותוצרים. מעבר להכול, החימר הוא כלי הביטוי שלי כבר למעלה מ-30 שנה והוא דרכי ליצור ולהביע את עצמי".
איזו חוויה את רוצה לתת למבקרים בתערוכה שיראו את הגופים תלויים מהתקרה?
"אני רוצה להתחיל בזיכרון ילדות שלי. החגיגה הכי משמעותית ומרגשת כל שנה הייתה היום ההולדת. היינו הולכים לחנות הפניאטות בשוק, והייתי עומדת המומה ומוצפת מול השפע האדיר והצבעוני. זו החוויה שאני רוצה ליצור אצל המבקר – מיצב רווי טקסטורות, צבע, צורות וגדלים. כמו הפניאטות, העובדה שהמיצב תלוי בין שמים וארץ, בין תקרה ורצפה, המבנה כולו – המוזיקה, הרצפה, הכול טופל על מנת ליצור חוויה עוטפת כלל חושית, אפילו מטרידה, שתיתן אפשרות לזווית ראייה שונה (הצפייה באובייקטים התלת ממדיים מכיוונים לא סטנדרטים) ויצירת פתיחות אצל המבקר – לא להיות רק צופה פסיבי אלא להפעיל את כל חושיו".
מה יש לך להגיד כאומנית זוכה פרסים עם ותק בתחום על מה שקורה כיום באומנות?
"אני יכולה להתייחס לקרמיקה כי זהו עולמי. בשנים האחרונות יש יותר התייחסות מצד מבקרי ואוהבי אומנות לקרמיקאים שרואים בחומר כלי ביטוי לאמן וביצירתם – אומנות. חלה פתיחות בשדה האקדמי והאמנותי והתעוררות בקבלה של העשייה הקרמית – לא רק כאומנות וכמלאכה אלא כאומנות וכיצירה, תהליך שהחל שיח פורה ויחסי גומלין המביעים הערכה לאומנות הקרמיקה. זו יציאה מהקונספציה שלפיה הקרמיקה היא רק שימושית. כיום ניתן למצוא לא רק כלים שימושיים עם ביטוי אמנותי, אלא שימוש בחומר הקרמי לאומנות ממש. יש עוד דרך לעבור, ועדיין מייחדים קרמיקה כסקציה נפרדת במוזיאונים ובגלריות. אני מקווה שעולם האומנות יבין שפתיחות ויצירה אינן רק רעיוניות, אלא יכולות גם להתייחס לכלי הביטוי".
התערוכה "הֵיעָשוּת פְּלַסְטִיק / Becoming plastic " (אוצרת: ד"ר אילת זהר) של האמנית והמרצה ג'קרנדה קורי תיפתח ביום שישי 8.7.22 במרכז בנימיני לאמנות קרמית עכשווית בבית בנימיני, רחוב העמל 17, תל אביב. נעילת התערוכה: שבת 27.8 בשעה 14:00.
