בסוף השבוע האחרון יצא לאקרנים העיבוד הקולנועי של סטיבן ספילברג למחזמר "סיפור הפרברים", שעלה לראשונה על בימת בברודווי ב-1957. ספילברג כבר זוכה לשבחים מקיר לקיר על החידוש המרענן לעיבוד הקולנועי מ-1961, אותו הוא יצר יחד עם התסריטאי והמחזאי טוני קושנר. שני היוצרים העמיקו את הריאליזם והקדרות שבבסיס היריבות בין שתי הכנופיות באופן שמהדהד את אמריקה השבטית של היום, עד כדי יצירת עולם חי ואמין ככל שניתן בתוך הז'אנר הלא-ריאליסטי שהוא המחזמר. התוצאה מצליחה להקסים, לרגש, להטריד ולהפחיד בעת ובעונה אחת.  

מפגש המוזיקה והדעת החדש של השחקן, הזמר וחוקר מחזות הזמר אייל שרף, בליווי בפסנתר של אלון אביב, יעסוק במחזמר "סיפור הפרברים", אבל לא רק. מבין כל יצירותיו של לאונרד ברנשטיין, ובוודאי מבין מחזות הזמר, "סיפור הפרברים" היא היצירה שבזכותה 'לני' ייזכר, הרבה בזכות המרקם המוסיקלי שיצר לה. ממבו, ג'אז, אופרה, ברודווי, הדים של סטרווינסקי, מאהלר — נראה שיש כאן הכול מהכול. אך סביר להניח ש"סיפור הפרברים" לא היה נכתב אילולא שני מחזות זמר קודמים של ברנשטיין – "בעיר" (On the Town, 1944)
ו"עיר נפלאה" (Wonderful Town, 1953). העיר היא כמובן ניו-יורק, ולני, הלחין, איפוא, טרילוגיה של מיוזיקלס על העיר האהובה, כל מיוזיקל והפן הניו-יורקי שהוא חושף.

אף ש"סיפור הפרברים" נחשב פורץ דרך הרבה הודות לנושא שלו — כידוע, מאבק בין גזעי המוביל לרצח,  עם קריאה ברורה לסובלנות – גם שני המיוזיקלס שקדמו לו משקפים מודעות חברתית ופוליטית חזקה, גם אם במעטפת של קומדיה מוסיקלית מסורתית.

"בעיר" (הידוע מגירסת הסרט עם סינטרה וקלי כ"מלחים בחופשה") מספר על שלושה מלחים ושלוש הנשים שהם פוגשים ומבלים אתן במשך חופשה בת יממה מהשירות בצבא בזמן מלחמת העולם השנייה. הנשים במחזמר שוברות את תפקידי המגדר המוסכמים של התקופה, וברוח הנשים שנותרו בעורף בתקופת המלחמה לא מהססות לבטא את רצונותיהן המיניים. בשיר Come Up To My Place נהגת המונית משכנעת את המלח, שמתלהב מאתרי ניו יורק השונים, לבחור באתר הנשגב מכל — הדירה שלה. עם הגיעם לשם היא מדגישה כי התברכה בכישרון נוסף –  I Can Cook Too. מתי, לפני "בעיר", שיחקה אשה נהגת מונית במחזמר, בתפקיד ראשי? (ובכלל, עד כמה רואים את זה היום?) או אנתרופולגית עם עניין אובססיבי בחקר גברים?

"עיר נפלאה" מבוסס על המחזה האוטוביוגרפי "אחותי איילין" מאת רות מקקינלי, והוא עוקב אחר הניסיונות של רות להצליח בניו יורק כסופרת, ושל אחותה איילין כשחקנית (בשנת העלאת המחזמר בברודווי עלה המחזה הלא-מוזיקלי בארץ בכיכובן של חנה מרון ואורנה פורת). "עיר נפלאה" חורג גם הוא ממחזות הזמר של התקופה לא רק בכך שעלילתו סובבת סביב שתי נשים ולא סביב זוג הטרוסקסואלי, אלא שהן שתי נשים בחיפוש פעיל אחר הגשמה מקצועית ראש וראשונה; הרומנטיקה משנית.

אבל לאונרד ברנשטיין היה, כידוע, הרבה יותר ממלחין מחזות זמר. הוא היה איש רנסנס – פסנתרן, מורה, סופר, מנצח ומלחין, שברודווי היתה רק אחת ממגוון זירות הפעילות שלו. במעט השעות הפנויות שנותרו ביום הוא התאונן על כך שאין די שעות פנויות ביום.במפגש זה ייקח אייל שרף את הצופים למסע אחר פועלו של ברנשטיין בתחום המחזמר, אך ייגע גם בשלל פועליו האחרים, בין השאר כמורה מוזיקה לילדים, וכמנצח. כל זאת דרך שיח קליל בליווי מצגת עשירה, קטעי סרטונים וראיונות נדירים, וכן ביצועים חיים לשירים מתוך שלושת המיוזיקלס הניו-יורקיים.