השבוע נסקור שלושה ספרים אקטואליים: ספר משעשע המיועד לשימור הזוגיות וכולל סיפורים הומוריסטיים עם סוף מפתיע, נובלה העוסקת בניוונו של האדם המערבי המודרני, וספר ילדים שמסביר בגובה העיניים לילדים על הקורונה ועל ההתמודדות איתה
זוגות וסודות – טרמפ לאושר / מאת זוהר אביב
"משעמם לי", אמרתי לבעלי.
"אל תפלי עליי, משעמם לך תעשי משהו. הוא ענה.
"כמו מה?"
"לא יודע, את סופרת, תכתבי משהו מעניין."
צודק. התיישבתי, פנטזתי, וזה מה שיצא."
(עמ' 111, מתוך "טרמפ לאושר", זוגות וסודות – טרמפ לאושר").
זוהר אביב, אחת מסופרות הילדים והנוער הידועות והמצליחות בישראל שכתבה עד כה יותר מ-70 ספרים, מוציאה לאור ספר שני למבוגרים הכולל מקבץ סיפורים הומוריסטי לשימור הזוגיות לכל אחד ואחת וכמובן לזוגות. הספר שעלילתו קולחת לא מפסיק לשעשע את מי שקורא אותו, ומצליח לשים זרקור ספרותי על כל הרגעים הקטנים שבחיי הזוגיות וכל מה שקשור אליה: צפייה בפורנו, חשש מבגידה של בן הזוג, התאהבות באדם מוכר או לא מוכר, מסאז' של גבר עם שתי תאילנדיות שהאישה יודעת עליו, ועוד.
כל סיפור מסתיים בציטוט של אישיות ידועה בהקשר של הזוגיות כמובן, שלאחר קריאת כל סיפור מהדהד את המסר העיקרי של הסיפור ואת תובנותיו עבור בני זוג הקוראים אותו כל אחד לבד או ביחד. ללא ספק, ספר זה מצליח לעורר את הזוגיות במיוחד בימים אלו. כך למשל, הסיפור "חיים עם פרפרים" מספר על רומן הנרקם בין בחורה צעירה לבין עורך דין חתיך – שבועיים לפני שהיא אמורה להתחתן עם גבר הנמצא מעבר לים. בסיום הסיפור מופיע ציטוט מאת טום בראון המתחבר היטב לסיפור ולגילוי המפתיע לגבי המאהב: "השפה היחידה להבנת דברים מסוימים היא חוויה ישירה. יש חוויות שלא ניתן לתרגם, חייבים לגעת כדי לדעת".
הספר בנוי מסיפורים קצרים על חיי הזוגיות, שכאמור כל אחד מהם מסתיים בפאנץ' מפתיע. ואולם כאשר מתחילים לקרוא את הספר בנשימה עצורה קשה מאוד להפסיק אותו. ראו הוזהרתם/ן! בהדרגה הסיפורים הופכים לארוכים יותר, עד שמגיעים לשני הסיפורים האחרונים המופיעים בפרק האחרון "טרמפ לאושר": על מדרגות הזוגיות" ו"ככה זה כשיש יותר משניים". כל אחד מהם הוא סיפור קצר עם עלילה ארוכה יותר עם קווי דמיון האחד לשני, אבל כל סיפור מתפתח לכיוון שונה לחלוטין, כולל תיאורים מיניים מעוררים. זאת למרות שהסופרת עושה שימוש במילים מרומזות רבות וכמעט ולא במילים מפורשות או בוטות. וזה בהחלט ראוי להערכה רבה.
זוהר אביב, סופרת מזה 30 שנה, מרצה ומנחת קבוצות הורים וקבוצות כתיבה, כתבה עד היום כ-70 ספרים, רובם לבני נוער. ספריה רבי מכר ונמצאים תחת קטגוריית "בין הנקראים ביותר" בספריות בישראל. היא מטפלת מזה עשר שנים, נמצאת במקום שלישי בארץ בהשאלת ספרים בספריות ומרצה מבוקשת לילדים ולמבוגרים מזה 20 שנה. שמה מופיע בהגדרות תשבצים, ואף הוקמה מזרקה אור קולית במרכז נתניה בהשראת ספרה "יהלומים באקווריום". היא הוציאה לאור יותר מ-70 ספרים, אחד מספריה תורגם לסינית ואף נמכר באתרים בסין. בימים אלו יוצאים לאור בהוצאה עצמית שישה מספריה: לנוער: "יד הפלא 13 – להיות חבר" ו"חבורת כוח הכוח 26 – תעלומה בזמן קורונה", למבוגרים: "זוגות וסודות – טרמפ לאושר", ולגיל הרך: "האריה שלמד לבקש" ו"מדליית הקסם, ניסיתי-זכיתי" ו"מה עושים עם געגוע – הטריק של סבתא נונה".
סופו של ההרג הטבעי (הוצאת "בית אוצר") / מאת ארז מירנץ
בזמן שגופה החטוב של שרת הבריאות נחבט בגופו, זרמו התאים הסרטניים בדרכי הלימפה, והרסו עוד בלוטה. הם התרבו ללא הרף. איימו על הלימפוציטים הבריאים, המפותחים והשלווים. הם קמו וחייכו זה אל זה. השרה הביטה בשעון ונבהלה. היא התנצלה והחלה להתלבש.
"אני מתה על הגוף הנהדר הזה, מר הכהן," הכריזה בעודה רוכסת את חזייתה.
יובל בדק את חזהו ואת שריריו. תמיד חשב שפסל יווני סיתת אותו. הוא וידא שהכול במקום.
"ומה עם הנפש?", שאל כשהסדיר את נשימתו.
"מאז שנכנסתי לתפקיד תמיד אמרתי להם: 'נפש בריאה בגוף בריא'. ואתה! אתה אוהב לעזור לאנשים. נפש נפלאה!"
(עמ' 3, מתוך "סופו של ההרג הטבעי").
יובל, לוביסט מצליחן, לשעבר סטודנט מצטיין לקולנוע שסומן כהבטחה גדולה, נדרש לפעול על מנת להעביר חוקים שונים בכנסת לצורכי לקוחותיו, ובהם תרופות של חברת תרופות ויוזמה להקמת מאגר ביומטרי של אזרחי ישראל. בגופו מקננת מחלה שהסיכוי לשרוד אותה רב, אך הוא מסרב לטפל בה באמצעים כימיים, תרופתיים או טיפולים ברפואה משלימה, ומעמיד פנים שהכול כשורה. כל הזיכרונות, התקוות וגם היתרונות והחסרונות של האדם היוצר ושל הילד הפנימי שבו מתגלמים בסיפור בדמותה של אווה, שכנתו, מתבגרת דיכאונית שיובל הופך אותה לאשת סודו האפלה, וכמעט מעבר לכך.
נובלה חדשה זו, שיצאה לאור במהלך משבר הקורונה, מצליחה להעביר את המסר של ניוונו של האדם המערבי המודרני, בהישגיות, במוטיבציות, בחרדות ובתפקידים שמייעדת לנו החברה, מבלי להתחשב בעולמנו הפנימי, כאשר ההתעלמות מאותו עולם פנימי יכולה להמיט אסון כבד. במקרה של גיבור הספר האסון מתבטא במחלת הסרטן איתה הוא מתמודד בדרכים שונות: הכחשה, טיפולים חלקיים, גילוח ראשו כבר בתחילת התהליך הרפואי, ועוד.
למרות היריעה הקצרה יחסית – 24 עמודים – מצליחה עלילת הספר לרגש את הקוראים והקוראות ולחבר אותם לעולמו הפנימי של יובל. התזזתיות של גיבור הספר באה לידי ביטוי לא רק בלובינג שהוא לא מפסיק לעשות יחד עם שותפו למשרד עבור חברות ותאגידים גדולים ובאמצעים השונים שהוא בוחן להתמודדות מול איום הסרטן שמרחף מעליו – אלא גם בניהול כמה רומנים במקביל: עם שרת הבריאות תמרה, עם האקסית לשעבר דניאלה שהתחתנה עם רופא, עם שחקנית הטלוויזיה הנשואה נועה טהרלב ועם אווה השכנה המתבגרת. זאת בשעה שנשים נוספות מעוניינות להכיר מקרוב אותו ואת גופו החטוב.
זהו ספרו השני של ארז מירנץ היוצא בהוצאת "בית אוצר" והוא יוצא לאור כספר אלקטרוני. קדם לו המחזה "צמחים מטפסים" שיצא לאור כספר אלקטרוני בשנת 2015 ובמהדורה מודפסת בשנת 2019. העלילה של הנובלה מטילה מעין זום על האספקטים הקטנים ביותר בחשיבה שלנו כציוויליזציה, תוך הקצנה של הפתולוגיה וכשליה. גרסה קודמת של "סופו של ההרג הטבעי" פורסמה בכתב העת האמריקאי "The "Write Launch והופיעה באוסף הסיפורים של מירנץ שיצא לאור בגרמנית ובספרדית.
לנועה יש קורונה (בהוצאת "לב ספרים") / מאת דורון בראונשטיין
"לאחר כמה דקות, הגיעה ניידת של מגן דוד אדום ואנשים עם מסכות וחליפות לבנות – שנראו לי ממש כמו אנשים מהחלל, בסרט שפעם ראיתי… אספו אותי ואת אמא לאוטו הגדול. בבית החולים, בדקו ומצאו שיש לי קורונה. "אני מפחדת…" אמרתי והחזקתי חזק בידה של אמא. "אין לך ממה לפחד," אמא חזרה ואמרה, היא ליטפה את שיערי והרגיעה: "אני בטוחה שהכל בסופו של דבר יהיה בסדר." (עמ' 25-24, "לנועה יש קורונה")
ספר ילדים לגמרי לא שגרתי מכל הבחינות: הוא כתוב בפונט כתב יד של תוכנת הוורד, ושנית האיורים שמופיעים בו לקוחים מהאינטרנט או מתוכנה אחרת. הרושם שנוצר בתחילה שונה לגמרי מזה שמקבלים מספר ילדים שהודפס בגודל סטנדרטי. ואולם כאשר מתחילים לעלעל בדפי הספר מבינים שהעלילה שלו – מעבר לאקטואליות שלה – מצליחה להעביר לילדים בני 8-7 ומעלה מידע חשוב בנוגע לקורונה, להתמודדות איתה ולדרכי הטיפול בה.
נועה הקטנה נדבקת בקורונה, אך בסופו של דבר מצליחה להחלים ממנה כשאמה לצדה. הספר מספר את סיפורה מלא התקווה עד להבראתה מהמחלה. הספר מוקדש "לכל הילדים האמיצים באשר הם, שמתמודדים עם נגיף הקורונה", וככזה הוא מסביר בשפה פשוטה ובגובה העיניים לקוראים הצעירים מהיכן הגיעה המחלה, למה היא גורמת, כיצד נדבקים ממנה וגם את אי-הוודאות לגביה.
כך למשל, כשאמא מספרת לנועה על המחלה, שואלת אותה נועה: "זה מפחיד?", ואמא עונה": "אני חוששת שכן. זה בעיקר מפחיד כי זאת מחלה חדשה, שהרופאים לא ממש מכירים או יודעים מה לעשות נגדה, וגם – כי זאת מחלה שאפשר להידבק בה".
האירוע המכונן בספר הוא כמובן ההידבקות של נועה בקורונה. היא חוזרת מבית הספר עם חום ושיעולים, ובהתחלה חוששת שיש לה שפעת. האמא של נועה מזמינה אמבולנס של מד"א על מנת שיבדקו אותה וכמובן מלווה אותה לבית החולים, ואף נמצאת בחדר לידה מכיוון שגם היא והעובר שברחמה נדבקו בקורונה.
האיחוד של נועה עם אמה לאחר שבועיים של בידוד האחת מהשנייה מאוד מרגש, כמו גם חזרתה לכיתה בה היא לומדת כאשר היא מסתכלת על התלמידים ואומרת את המסר האופטימי ביותר בספר: "קורונה, קורונה, קורונה… כל הזמן נראה שכולם מדברים רק על זה. אבל בסופו של דבר, לדעתי, זה לא כל כך נורא… ועם מודעות, טיפול נכון והרבה תקווה, אפשר לנצח אותה".
דורון בראונשטיין הוא מחזאי ואמן דאדא רב תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל וחקר השואה. בנעוריו היה סולן להקת הפאנק-רוק "פאנקייק", יחד עם דן שדור ועידו תבורי. החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד"), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". הגיש בעבר פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית הטלוויזיה "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי ששודרה בערוץ הראשון. הוא התגורר בניו-יורק והופיע בשם אפולו בראון.
