רוב ספריו של מוטי שריד לילדים יצאו לאור בהוצאת "אוריון", כולל סדרת ספרים העוסקים בניבים, ביטויים, אמרות ופתגמים ומנגישים אותם לילדים: "על חלב שנשפך", "מגיעים לעמק השווה" ו"הקש וגב הגמל"
הסופר מוטי שריד, אב לשישה ילדים וסב לעשרה נכדים, המגלה כיצד חלומו הישן כבן הדור השני – שגדל ללא סבים וסבתות דודים ובני דודים – קרם עור וגידים כאשר הפך לסבא בעצמו והוציא לאור, תחת המותג "סבא מוטי שריד הלוחש לנכדים", למעלה מ-12 ספרים לילדים (וגם לפעוטות).
רוב ספריו לילדים יצאו לאור בהוצאת "אוריון", כולל סדרת ספרים העוסקים בניבים, ביטויים, אמרות ופתגמים ומנגישים אותם לילדים, תוך מתן פרשנות מעניינת ויוצאת דופן. עד כה יצאו בסדרה זו שלושה ספרים: "מגיעים לעמק השווה", "הקש וגב הגמל" ו"אין בוכים על חלב שנשפך" (14 ביטויים בשלושתם).
כאדם שאוהב סיפורת ומבין היטב את חשיבות הספרים לילדי דור המסכים, הוא נוהג לבחון לחקור ולהתעמק בחומר לפני כתיבת ספריו. "לפני מספר שנים שמעתי מבכיר במשרד החינוך טענה (שהסכמתי איתה לחלוטין), לפיה, הילדים, הנוער והצעירים כבר אינם משתמשים ומשלבים בדיבור ביטויים וניבים כפי שהיה נהוג בעבר. כחובב נלהב של ביטויים בעצמי וכחרזן בלתי נלאה, הרמתי את הכפפה והתחלתי לאסוף חומר לשם כתיבת אסופה של ניבים וביטויים והנגשתם לילדים. בתוך כך, גיליתי גם הרבה ביטויים שגורים הלקוחים מהמיתולוגיה היוונית כמו: תיבת פנדורה, עקב אכילס, סוס טרויאני ואחרים. אספתי 20 מהם בנפרד בספר שכבר מוכן לדפוס בשם 'תיבת פנדורה' והוצאתו מתעכבת מטעמים תקציביים. בין היתר, גיליתי למשל ביטוי כמו "ליישר את ההדורים" – שאת משמעותו יודעים רבים אבל מיהם ההדורים ומדוע יש צורך ליישרם?".
כמי שגדל עד גיל 12 כילד יחיד במשפחה, האידיאל עבורו היה בית תוסס בדומה לבית של אחד מחברי ילדותו. לימים, ובשיתוף פעולה עם מרים זוגתו, הוא מימש את החלום עם שישה ילדים. "הבית שלנו במושב ורד יריחו היה בית תוסס, ממש "תחנת רכבת". כל הזמן חברים נכנסו ויצאו מהבית וזה היה כיף ותענוג גדול (גם אם מעייף). עד היום אני מחובר לחברים של ילדיי".
סבא מוטי מגלה כי תמיד אהב לכתוב, ובבית הספר היסודי ובתנועת הנוער היה עוזר בחריזה למסיבות השונות. בשנת 1994 הוציא לאור בהוצאת "סער" את הספר "נשיקה של נסיך", אך מאז המשיך לכתוב בעיקר למגירה. "לפני 17 שנה נולד נכדי הראשון שעורר בי השראה רבה. התחלתי להסתכל על העולם מנקודת ראות של ילד. כך למשל, שמתי לב לפתע שהרבה משחקים, צעצועים וחפצים הולכים לנו לאיבוד. חלקם נמצאים בסופו של דבר אבל חלק לא! כך נולד הספר "הולכים לאי-בוד" המספר על כל הדברים שאבדו לבלי שוב ונקבצו להם אי-שם באי בודד ומסרבים לחזור כי כל-כך טוב להם שם".
מתוך החוויות עם הנכדים (וגם זיכרונות מילדותם של ילדיו ומעט משלו) – אבל בעיקר מתוך גישה של סב, מורה ומחנך, הוא כתב ספרים נוספים תחת המותג "הלוחש לנכדים" ובהם: "חברותא או מיתותא", "הקרפדה אמרה תודה", "החבר החדש של ניצן", "מרדימים", "סוס נדנדה" (שניהם לפעוטות), "מתי כבר נגיע", "שוני עורב חריג", שלושת הספרים בסדרת הביטויים ושלושה ספרים המוכנים לדפוס ועומדים לצאת לאור בקרוב: "תיבת פנדורה", "אין כמו בבית" ו"הכבשה שיה מופיעה".
הוא מודה כי לפני הכל הוא מחנך ולכן חשוב לו להביא מסרים בעלי ערך מוסף. כמו בהרבה ספרים גם כאן ההורים נמצאים בקהל היעד, אם ברמיזה ואם באופן ישיר. הוא ממליץ תמיד להורים, אחרי כל הקראה של סיפור, ליזום שיחה עם הילד על הערכים והמסרים שקראו. "אני משתדל שבכל ספר תהיה אמירה חשובה. כך למשל, הספר 'חברותא או מיתותה' מספר על צב שקם בבוקר ומרגיש שמגרד לו בגב. הצב עובר כך מיני מצבים, הרפתקאות ומצוקות שמהם הוא יכול להיחלץ רק בעזרת חברים. דרך אנלוגיה זו לומדים הילדים על הצורך בעזרה מחברים מצד אחד ומצד שני על מתן עזרה לחבר".
ספר הדגל שלו (עד כה) הוא "שוני עורב חריג", שיצא לאור לפני כשנתיים ואף תורגם לאנגלית ועומד למכירה ב"אמזון". בספר זה מסופר על עורב שנולד עם כנף לבנה ושמוטה מעט, אך בניגוד ל"ברווזון המכוער" שאינו עושה דבר כדי לשפר את מצבו, העורב עם הכנף הלבנה מבין שנולד שונה וחריג והוא בוחן איך מתייחסים אליו וכיצד הוא מתייחס לעצמו וכך מצליח למנף את עצמו. "לספר זה יש מסר חינוכי עוצמתי. הוא נולד בעקבות השיח הציבורי סביב ה'שיימינג' ברשתות החברתיות ובמסגרות הלימוד. בעזרת הספר לומדים הילדים, למשל, שגם מי שלכאורה אינם שותפים להצקות ולנידוי אך עומדים בצד ואינם מוחים – גם הם שותפים למעשה. נושא חשוב אחר שאני מתכנן לטפל בו בהקדם הוא הנגישות, או יותר נכון חוסר הנגישות של נכים, ובמיוחד ילדים נכים במקומות ציבוריים וכיצד קבוצת הילדים כולה יכולה לגרום לשינוי המצב".
עם הוצאתו לאור של כל ספר חדש, נוהג סבא מוטי להביא כמה עותקים מספרו לספרייה המרכזית ברחובות עיר מגוריו, ומשם הם מועברים לכל הספריות ברחבי העיר. עד לפני כשלוש שנים הוא נהג לשלוח עותקים מכל ספר חדש שיצא לאור לכל מחלקות הילדים בבתי החולים בארץ. "לצערי הרב, התברר לאחרונה שחלק גדול מהספרים, כתוצאה מההתנהלות של דואר ישראל, פשוט אינם מגיעים ליעדם".
לפני כ-20 שנה הוא עסק בהתקנת דלתות כניסה בבתים רבים, וכך יצא לו להכיר משפחות רבות בנות עדות שונות, בין היתר, אצל בני עדת יוצאי אתיופיה. "פשוט התאהבתי בבני העדה, כנראה בגלל השקט האצילי שלהם ובעיקר הכבוד הרב שהם רוחשים למבוגרים. במקביל, שמתי לב לכך שבאיורים של ספרי ילדים (מלבד אלו שעוסקים בעדה), אין בנמצא דמויות כהיי עור. גם כאן הרמתי את הכפפה ובשלושה מספריי (היתר עוסקים בחיות) ביקשתי מהמאיירות לצייר גם דמויות כהות עור. זכיתי לשיתוף פעולה נלהב בעניין זה בספר 'מתי כבר נגיע', שאינו עוסק בעלייה מאתיופיה אלא במשפחה ישראלית רגילה. הרעיון שלי היה להכניס את בני העדה לקונסנזוס, מבלי לציין זאת. אני מקווה שסופרי ישראל והמאיירים ילכו בעקבות הרעיון".
רוב ספריו של סבא מוטי מיועדים לגילאי גן הילדים וראשית קריאה ועד גיל 10. בימים אלו הוא שוקד גם על ספר עם סיפורים לבני הנעורים (14-12) ומבוססים בעיקר על זיכרונות, חוויות ואנקדוטות מימי ילדותו המאושרים בקרית עמל (קרית טבעון) של שנות ה-60-50 של המאה שעברה. במקביל הוא החליט לנסות לצאת מעורו ולכתוב סתם ספר משעשע, נטול מסרים חינוכיים על שני גורי חתולים ותעלוליהם (חוכא והיתלולה) ובו שלושה פרקים שכבר מוכנים וממתינים למאייר.
נושא נוסף שמעסיק את סבא מוטי הוא איכות הסביבה, שימור ועתיד כדור הארץ והיצורים החיים בו מלבד בני האדם. כך למשל, הספר "הקרפדה אמרה תודה" מספר על כ-30 יצורים קטנים בסביבתנו הקרובה: נמלים, חיפושיות, חגבים, קרפדות ועוד, במטרה ללמד את הילדים להתייחס אל כולם בכבוד ובחמלה. "כעת נמצא בהכנה ספר על בעלי חיים גדולים יותר וקשיי ההישרדות שלהם בטבע. זהו מעין ספר הקדמה לסרטי הטבע של 'נשיונל גיאוגרפיק' ואני מנסה לעניין גורמים בעלי עניין להשתתף בהפקתו".
לסיכום, מגלה סבא מוטי כיצד גילה במקרה את הקול הרדיופוני שלו. "כאשר גרנו בוורד יריחו שבצפון ים המלח, היינו לוקחים את הילדים פעמיים בשבוע ללמוד נגינה בקונסרבטוריון של האקדמיה למוסיקה בירושלים. הייתי מגיע לשם בשעה שתיים בצהריים וממתין שאחרון הילדים יסיים בערך בשעה שש בערב. חיפשתי תעסוקה לשעות ההמתנה, ויום אחד התברר שבבית חינוך עיוורים מחפשים קריינים להקלטת חומרי לימוד. עברתי מבחן קול והכשרה קצרה והסתבר שהתלהבו מהקול שלי, מההטעמה, מהדיקציה ומהידע שלי בנושאים האמורים. כך, במשך למעלה משנה, קראתי מתוך ספרי לימוד. הכשרה זו עוזרת לי כשאני מקריא מספריי בגני הילדים ברחובות. תכננו להרחיב עיסוק זה גם לבתי הספר הקרובים, אבל כאמור הקורונה הקפיאה את הכל. אני מקווה וממתין לחזור לכך בהקדם".
