עטיפת הספר "בוידעמים". אורית בלאו

עושה גלים בין הדפים: שלושה ספרים שלא תוכלו להניח

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

עושה גלים עם בסקירה של שלושה ספרים: המסע לגיהנום (הכלא) ובחזרה של זיוה יצחק, אסופת סיפורים קצרים על מאת אורית בלאו וספר הילדים "צוף לומד על שיתוף" שממחיש מהי עבודת צוות דווקא על ידי שימוש בגוף האדם.

המספר הזוכה 9016799 – המסע לגיהנום / מאת זיוה יצחק

"היום זה היום החמישי שלי ללא מקלחת. ממש סיגלתי לעצמי את מנהגי האבלות מהימים העתיקים. אני יושבת על מזרן מסריח ומצחין, בלי סדין, בקושי אוכלת וגם לא מתקלחת. אני אומרת לעצמי: 'זיוה, עכשיו את באבל. גזלו ממך את החיים. את מתאבלת'. הקושי מתחיל לתת בי את אותותיו. הבכי לא מפסיק. מעשנת בשרשרת – סיגריה ועוד סיגריה. שותה רק מעט מים. האוכל לא יורד בגרון. יושבת וכותבת".

את הספר הזה לא תרצו להניח מהידיים – עד שתגיעו לעמוד האחרון. ספר זה הוא מסע אותנטי לחיים הפרטיים ביותר של אסירה בכלא הנשים היחיד בישראל, נווה תרצה, והוא מאפשר לכם מפגש עם עולם אפל שרובנו לא מכירים. בכל פרק בספר מתוארים חייה של זיוה יצחק במשך כל יום במהלך כארבעת החודשים בהן שהתה בכלא בשל עבירת מס מינהלית (אי-העברת תשלום מע"מ בזמן). בספר שזורים שירים קצרים ומרגשים שהיא כתבה במהלך שהייתה בכלא, המוסיפים נופך פואטי.

כתיבתה המשובחת של זיוה יצחק ממחישה היטב את החוויות, הקולות, הפחד, הייאוש והאכזבות, בהם נתקלות האסירות בנווה תרצה – שבו בניגוד לבתי הכלא של הגברים – לא קיימת הפרדה בין נשים שנשפטו על רצח או עבירות חמורות אחרות לבין נשים שנשפטו על עבירות 'צווארון לבן'. ולחשוב שהספר הנפלא היה נשאר בין כותלי הכלא – במידה והיו מתגלים הדפים בהם תיעדה הסופרת את קורותיה בכלא הנשים הישראלי.

 

המספר הזוכה 9016799 – המסע לגיהנום. זיוה יצחק

 

בוידעמים (בהוצאת "גוונים") / מאת ד"ר אורית בלאו

"אני רואה אותה בוויטרינה שבמרכז הארון וקופאת על מקומי. הבלגית שלי כלואה מאחורי זכוכית, שבויה כיפיפייה הנרדמת וכשאני נחפזת לשלוח יד ולהצילה, חוצצת רקפת בינה לביני כשומר סף ואומרת שיש דברים שאסור לגעת בהם" (מתוך הסיפור "הבלגית שלי").

אורית בלאו משתפת בקובץ הסיפורים הראשון שלה את מסעה האישי ההופך למסעם של הקוראים וגם את תהליך התנתקותה מכבלי הזמן והמקום, כאשר הכאב והמחנק מתפוררים והיא מתפכחת לקראת התגלות עצמית מחודשת.

הספר כולל 17 סיפורים קצרים, סיפורי התבגרות על רקע ימיה הצעירים של ישראל ועם היום, כשהסופרת מהלכת על קו התפר: בין מציאות לדמיון, בין מדע לאמונה, בין חלונות לחלומות ובין מים, מדבר ושמיים. הקול המספר שלה דומיננטי מאוד בכל סיפור ולקורא לא נותר אלא לתהות האם היא אחת הדמויות המופיעות בכל אחד מסיפוריה: האישה המטפסת לאיטה על סולם העץ הישן אל אחד מהבוידעמים האפלים והאינסופיים שבבית הוריה בסיפור "נעליים אדומות", הילדה בת השש שמגלה שחברתה הטובה גנבה מביתה את הבובה הבלגית היפיפייה שקנו לה הוריה בבריסל בסיפור "הבלגית שלי", או אחת מחבורת הבנות הנפגשות למפגש נוסטלגי בבריכת גורדון המיתולוגית בתל אביב בסיפור "בריכת גורדון".

המוטו העיקרי בספר הוא המסע אל נבכי הבוידעם שעוברת המספרת, ד"ר לביולוגיה וחוקרת סרטן, שבפתח הדבר לספרה כותבת, בין היתר: "בעיניים נשואות מעלה, אל הבוידעמים הדחוסים של חיי, בחרתי לעשות איתם ועם עצמי חסד ולנקותם". וזה בדיוק מה שהיא עושה באמצעות סיפוריה הנפלאים.

 

צוף לומד על שיתוף (בהוצאת "אוריון") / מאת רוני גולדמן, איורים: דודי שמאי

"ואז הבין צוף את משמעות השיתוף, ועד כמה חשובים כל האיברים בגוף: "אין איבר שהוא לבד – כולכם יחד נבחרת – גוף אחד ומאוחד".

דווקא בימים מורכבים אלו מכל הבחינות יוצא לאור ספר ילדים חדש המציב זרקור על ערך חשוב מאוד: עבודת צוות. עלילת הספר היא למעשה שיח איברים מואנש, כאשר גוף האדם הוא מכונה בת רמ"ח איברים שתפקודה הנכון והיעיל מגיע בזכות שיתוף הפעולה ביניהם.

הספר, המיועד לילדים מגיל שלוש ומעלה, מאפשר לפתח סביבו שיחה על תחושותיו של הילד ולחזק באמצעות השיח את תחושת השייכות שלו למסגרת המשפחתית והחברתית. עלילת הספר נסובה סביב אירוע מוזר המתרחש ערב אחד בחדרו של צוּף: איברי הגוף שלו מתחילים להתווכח ביניהם מיהו האיבר החשוב והמשמעותי ביותר בגוף. הוויכוח הסוער נמשך זמן רב, כל איבר שָטח את טענותיו ונימוקיו וניסה לשכנע את שאר האיברים שהוא הכי שווה.

הדמויות הראשיות בספר זה הן אברי הגוף של צוף: קדקוד, שיער, עיניים, אף, פה, אוזניים, לחיים, טבור, כתפיים, זרועות ורגליים, שמתועדים באמצעות איורים צבעוניים ומרשימים של המאייר דודי שמאי. עבודת הצוות ושיתוף הפעולה בין האברים הם הערך העליון בספר זה – כאשר כל אחד מאתנו, כמו כל איבר בגוף, הוא עולם ומלואו – אך הוא רק חלק אחד מהקבוצה שכוחה האמיתי הוא בעבודת הצוות.

צוף לומד על שיתוף

 

על המדור "עושה גלים בין הדפים":

יהורם גלילי הוא סופר, משורר ועוסק בעריכה לשונית של טקסטים ספרותיים במגוון הז'אנרים הספרותיים, הבעלים של משרד יחסי הציבור "גלילי תקשורת שעושה גלים" המומחה בניהול קמפיינים עבור סופרים/ות במגוון הז'אנרים הספרותיים, אמנים/יות ויוצרים/ות בכל התחומים.

לאתר של יהורם גלילי

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות נוספות