מדי שבוע יארח המדור סופר שישתף בנסיבות כתיבת ספרו, יגלה כיצד מתחבר ספרו לסיפורו האישי ו/או לעיסוקו המקצועי ויחשוף תובנות חשובות עבור הקוראות והקוראים.

והשבוע מתארחת במדור: ד"ר אורית בלאו, מחברת הספר "בוידעמים", בת 64 ממודיעין, נשואה, אם לשלושה וסבתא לשישה, בעלת דוקטורט במדעים, עסקה במשך שנים רבות בחקר מחלת הסרטן, עד שלפני כעשר שנים זנחה את עולם המדע והפכה למטפלת ברפואה משלימה. "השינוי היה תהליך הדרגתי", היא מספרת, "לאט לאט הרגשתי שאני לא מוצאת את עצמי בעולם המדע, שאני כבולה לנושאים שלא ממש הגעתי לעסוק בהם מבחירה, אלא יותר מכח השגרה וההתמדה".

גם מחלת הקרוהן בה חלתה דחפה אותה לחפש כיוונים חדשים בחיים. כך, במהלך השנים, היא למדה הנחיית קבוצות וטיפול בגישה יהודית, רייקי (בדרגת מאסטר), ביו-אנרגיה, טיפול באנרגיות בדרך האמונה, דמיון מודרך, תטא הילינג, EFT (טכניקה לשחרור רגשי הדומה לדיקור סיני – תוך שימוש באצבעות במקום במחטים על גבי נקודות מסוימות של ערוצי אנרגיה), שיטת ימימה, שימוש בקלפים טיפוליים לאימון וצמיחה בעין יהודית ועוד. גם ניגונים הפכו לכלי עצמתי בגישתה הייחודית והחווייתית שמסייעת לקבוצות וליחידים בתהליכי צמיחה ממצבי חולי ומשבר.

מה גרם לך לכתוב את ספרך החדש?
"רצף אירועים מטלטלים דחף אותי לנקודת האל-חזור בעולם המדע והוליד את ספרי 'בוידעמים': חמי וחמותי, ניצולי שואה, נפטרו בהפרש של שבעה ימים ותוך שבוע נולדה נכדתי הבכורה הקרויה על שמם. מספר חודשים לאחר מותם השתתפתי במסע לפולין, ובשובי נפטר אבי, אף הוא ניצול פוגרומים בן 92, לאחר שנפל מסולם במהלך ניסיון להגיע לאחד הבוידעמים האינסופיים שבתקרת ביתו. באותה שנה אני עצמי אושפזתי בעקבות חסימת מעיים, ובמהלך אשפוזי בבית החולים החל לפרוץ זרם הכתיבה שלי ולא חדל.

כשהתלקחה מחלת הקרוהן בעוצמה מיד אחרי מות אבי, נשאתי את עיניי מעלה, אל הבוידעמים הדחוסים של בית ילדותי, ומתוך תחושת מחנק כבד, בחרתי לעשות איתם ועם עצמי חסד ולנקותם. המסע לתוך נבכי הבוידעם החשוך והנבירה בו, בליווי מבט ישיר אל מחוז הטרוף, אפשר לי לבנות מאוצרותיו, סיפורים מרפאים, בעלי מרכיב אוטוביוגרפי, מאפיינים מיסטיים ותובנות ממשנתו של רבי נחמן הנוגעות בשורש הכאב ובשורש האמת".

כיצד מתחבר ספרך לסיפור החיים שלך ו/או לעיסוקך המקצועי?
"מחלות הקרוהן והפיברומיאלגיה, שהתווספה אליה במהלך השנים, נתנו לי נקודת מבט שונה לחיים. עם הזמן התבהרה בעיניי ההבנה שמעיים חולים הם בוידעם ענק של זיכרון וכאב, מאגר של פחד ועלבון. בסיפור 'חלום'  במפגש הדמיוני עם האהוב שנטש אותי בתיכון עולות בי תובנות שמחלתי הכרונית רומזת עד כמה קשה לי לעכל, לשחרר ולהשתחרר, שחסימה בגוף היא ביטוי לחסימה בנפש ושחסימה בנפש היא עומס שמכביד על החיים ויוצר בעיות בריאות.

הספר 'בוידעמים' כולל 17 סיפורים קצרים, שנשלפו כזיכרונות כואבים מעומק הבוידעם של הנפש ונשזרו לעלילה מרתקת על רקע ימיה הצעירים של הארץ. הם כתובים על קו התפר שבין מציאות לדמיון, בין חלומות לחלונות, בין טבעי לנסי, בין מדעי לאמוני, בין שמים למים, בין תל אביב לירושלים, בין העיר לקיבוץ, בין הדור שהגיע מ'שם' למי שזכה להיוולד כאן, בין האישי לזוגי, בין הורים לילדים, בין מורים לתלמידים, בין שנות החמישים של המאה הקודמת לימים אלה".

למה היה חשוב לך להוציא לאור את ספרך?
"שחרור הספר לאוויר העולם היה חלק מתהליך הפרידה שלי מהכאב. היצירה הספרותית, כמדע, היא תהליך רב-שלבי של התבוננות, ירידה למעמקים וחקר אינסופי. לי היא מרפא לנפש. בכל סיפור שלפתי מהבוידעם זיכרון כואב, שהיה קבור במעמקי מעי במשך שנים רבות, ניקזתי אותו החוצה ועיבדתי אותו במבט בוגר ובשל המאפשר ריפוי. בחשיפה איטית ובאומץ רב אני משתפת את הקורא בתהליך התפוררות הכאב והמחנק ובהתפכחות לקראת החלמה והתגלות עצמית מחודשת. המסע האישי שהעזתי לצאת אליו בכתיבת ספרי ממלא את החושך באור, מרפא, משרה תקווה והופך להיות מסעו של כל קורא".

תגובות של קרובי משפחה וחברים לספר:
"תמיכה, פירגון ושביעות רצון מלאה מהתוצר הסופי".

הוצאה לאור או הוצאה עצמית?
"לא בדקתי אפשרויות נוספות מלבד הוצאות ספרים".

ספר מודפס או ספר דיגיטלי?
"אישית, אני מעדיפה ספר מודפס. זה מתאים יותר לעיניים מקריאה במחשב ומתאים לשומרי שבת. ספר דיגיטאלי חשוב לתפוצה".

זהירות, ספוילר:
"מפגש עם עמית מחקר בבית קפה בלב פריז מעורר זיכרון רחוק של תאונת אופניים בילדות ופותח חלון למערכות יחסים סבוכות, חשבונות נפש והבנות לגבי שינויים במסלול החיים ולגבי הקשר שבין תחלואי הגוף והנפש – בסיפור 'אופניים'.

מפגש מחודש של חברות ילדות החוגגות יובל בבית קפה מול בריכת גורדון חושף חוויות וסודות מן העבר, כשבבסיס הפגישה ההבנה שיש דברים שצריך לשכוח ויש דברים שצריך לסלוח – בסיפור 'בריכת גורדון'.

מערכת יחסים עם טייס מנפצת כל סטריאוטיפ אפשרי לגבי הטובים לטייס – בסיפור 'לך שמיים- לי הארץ'.

ילדה קטנה נקשרת על ידי חבריה לגזע עץ בשדרה. האירוע אינו מרפה ממנה, ממשיך לרדוף אותה כל חייה ונותן לה תחושה של קבלת הדין ומוגבלות קשה במצבים שונים אליהם היא נקלעת בחייה ובעבודתה. תאונה קשה מאמתת אותה עם כל מה שהיא בורחת ממנו – בסיפור 'עקודה'".

ציטוט או שניים האהובים עלייך מספרך החדש:
"מהסיפור 'נעליים אדומות': "אבא מת. הכל חשוך. נר נשמה בודד בידי. אט אט, שלב אחר שלב, אני מטפסת על סולם העץ הישן אל אחד מהבוידעמים האפלים, האין סופיים שבבית הוריי. עומדת בקצה הסולם, שולחת יד רועדת אל עבר הדלת, נוגעת בה לא נוגעת. ריח עובש עולה באפי. הדלת חורקת על צירה, כמו נפתחת מעצמה. מסך אבק חונק אותי וראשי סחרחר. אני נדחסת פנימה ומתיישבת, נספגת במעמקים, מתבוננת סביב. שקי ניילון ענקיים, חלקם עדיין קשורים בחבלים, נאנקים מתכולתם, מתפוררים. חפצים זנוחים נשפכים מתוכם מדיפים ריח תשוקות ותקוות שנגנזו…….. באפלולית אני מזהה את רשימת הפריטים שעל הניילונים. גם על צידה הפנימי של דלת הבוידעם צמודה רשימת פריטים דומה ואני יודעת שהכל תועד בקפידה בקלסרים הנמצאים בחדר המרפאה של אבא שבכניסה לדירה. אני רוצה לקחת צינור כבאים ולרסס הכל בזרם אדיר. לטהר. שנים מתאמנת לרגע שאדרש למשימה וחרדה ממנו".

מהסיפור 'בריכת גורדון': "היא מנצנצת אליי באור השמש השוקעת, כלואה מאחורי סורגים כחיה הרובצת בכלוב. מלונות פאר הנושקים זה לזה גבהו סביבה והיא התכווצה. גופים חדשים שוחים בה ומתוך מימיה המלוחים לא בוקעת צהלת ילדים. חבורת הבנות כבר יושבת בבית הקפה שבמרפסת המלון הסמוך וצופה בהמולת הטיילת. הן צוחקות ומתחבקות סביב שולחן עץ עגול הניצב תחת שמשיה לבנה, מגונדרות ונרגשות כמעט כמו אז, ביום שבו הכירו לראשונה בכיתה א'. נתי יזמה הרמת כוס קפה מול בריכת הזיכרונות לרגל שנת היובל".

ולסיום, מהן התוכניות שלך בתחום הספרות?
"אני חולמת למכור את הספר ולהוציא לאור שני רומנים היסטוריים ולמכור עותקים נוספים מהספר "בוידעמים" באמצעות האתר: https://www.orit-blau.co.il/".

יהורם גלילי הוא סופר, משורר ועוסק בעריכה ספרותית של טקסטים במגוון הז'אנרים
הספרותיים, הבעלים של משרד יחסי הציבור "גלילי תקשורת שעושה גלים" המומחה
בניהול קמפיינים עבור סופרים/ות, אמנים/יות ויוצרים/ות בכל התחומים,
<https://galilicom.co.il/> https://galilicom.co.il/