מנזר מר סבא. צילום: דניס צייטלין

מאירים את המדבר פעם בשנה – במנזר מרסבא

בכל שנה ב-17 לדצמבר נזירי מנזר מרסבא הממוקם בלב מדבר יהודה מציינים את יום מותו של מייסד המנזר והאב הרוחני מר סבאס. מזה כעשרים הם מקיימים את המסורת הזו והתוצאה: המדבר מואר באלפי נרות.

דניס צייטלין צלם הבית של "יוצאים קבוע" יצא למסע באזור ומביא לכם תמונות מהאירוע.

קודם כל צפו בוידאו:

קצת על המנזר: 
מר סבא הוא מנזר יווני-אורתודוקסי הבנוי על צוק במדרון נחל קדרון שבצפון מדבר יהודה בתחומי שטח C, אולם דרך הגישה אליו ברכב עוברת בשטח A, בכפר הפלסטיני עבידיה. ניתן לגשת למנזר באמצעות הליכה רכיבה על אופניים או נסיעה ברכב שטח מהכביש שבבקעת הורקניה. המנזר נקרא על שם מייסדו, הנזיר סבאס, ופעיל כמעט ברציפות זה כ-1,500 שנים. סבאס, שפעל במשך כ-50 שנה להקמת מיסיונים ומנזרים בארץ ישראל, היה הדמות החשובה מבין נזירי המדבר של התקופה הביזנטית, והיה גם בעל השפעה רבה על הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון.

מאירים את המדבר. צילום: דניס צייטלין

כיום, מונה המנזר כ-15 נזירים. המנזר אינו מחובר לאספקת מים, חשמל או לרשת הטלפונים. נזיריו אינם קוראים עיתונים ואינם מאזינים לרדיו. חל עליהם איסור להחזיק כסף, ורק נזירים שמתוקף תפקידם אחראים על רכש של אספקה למנזר רשאים להשתמש בו.
סדר יומם של הנזירים מתחיל בחצות (בחורף ההשכמה מעט מאוחרת יותר) ובתפילה שאורכה כ-5 שעות. לאחריה שותה כל נזיר ספל קפה, אוכל פרוסת עוגה או לחם ומתחיל את עבודותיו (ניקיון המנזר, עבודה במטבח, שוער המנזר וכדומה). הנזירים מתכנסים שוב בשעה עשר וחצי לאכול את ארוחתם היחידה ביום. תפריט הארוחה כולל לחם, אורז, ירקות מבושלים, מים ומעט יין. הנזירים אוכלים בשתיקה, למעט אחד – נזיר שמקריא לשאר במהלך כל הארוחה סיפורים על קדושים נוצריים. בחגים ובימי ראשון מוגשת גם ארוחת ערב קלה, ולתפריט הארוחה העיקרית מתווספת פרוסת דג.

מאוחר יותר, בשעת הצהריים, מתכנסים שוב הנזירים לתפילה של כשעתיים. לאחר התפילה מתפזרים הנזירים והמשך הזמן מוקדש לתפילה, ללימוד, ולקריאה בכתבי הקודש. בערבי החורף מתכנסים הנזירים בחדר אותו מחממים באמצעות שריפת פחם, ואב המנזר קורא להם מכתבי הקודש ומפרש סוגיות או חלקים הדורשים הסבר נוסף.

האורות בלילה. צילום: דניס צייטלין

 

קצת על מר סבאס: 

סבאס הקדוש הפך לנזיר עוד בארץ מולדתו קפדוקיה (טורקיה) כבר בגיל שמונה. בהיותו בן 18 עזב והגיע לירושלים במטרה להקדיש את עצמו באופן מוחלט לאותמיוס. בשנת 478 לספירה, לאחר מות מורו האהוב אבטימיוס, התיישב במערה בנחל קידרון, ולאחר חמש שנים של התבודדות החל בהקמת המנזר יחד עם נזירים נוספים שהצטרפו אליו. לקראת סוף חייו גרו במנזר אלפי נזירים. ללא ספק ה"קיבוץ" הגדול בהיסטוריה.

סבאס מת ב-5 בדצמבר בשנת 532 לספירה, תאריך שהפך ליום חגו כקדוש נוצרי. הצלבנים שהגיעו לארץ הקודש במאה ה-12 לקחו את עצמותיו של הקדוש לוונציה. רק בינואר 1964, במהלך ביקורו של האפיפיור בארץ הקודש, הוחזרה אחר כבוד גופתו של סבאס ישירות מוונציה אל הכנסיה המרשימה שבלב המנזר.

המנזר פתוח בכל ימות השבוע. והגישה אליו היא עם רכב שטח בלבד מאזור נבי מוסא, בקעת הרוקניה או מהיישוב קידר. אל המנזר אסורה הכניסה לנשים, בשר ותפוחים. למה? מסתבר שבמהלך אחת התעניותו שגזר על עצמו הנזיר סבאס הוא נתקל בתפוח עסיסי מה שגרם לו כמעט לשבור את הצום. מכאן ואילך גם פרי הדעת נכנס אל הרשימה האסורה של דברים שעשויים לגרום לו להתפתות. למטיילות שמלינות על כך שהכניסה לנשים אסורה נספר כי גם לאמו מר סבאס אסור היה להגיע למנזר.

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות נוספות

ראשי

עושה גלים בין הדפים

השבוע נסקור סדרת ספרים לנוער שנועדה להשמיע את קולם של ילדים הסובלים מהפרעות שכיחות, ספר ילדים המלמד על ערכים טובים לחיים באמצעות דמות חמודה של

קרא עוד »