יוסי אלפי, שיחגוג 28 שנים לפסטיבל מספרי סיפורים שייסד, מוציא לאור את "ערמוניה – שירים מסרטן הערמונית" (הוצאת "חדרים") – קובץ שירים המספר את סיפור התמודדותו עם סרטן הערמונית ממנו החלים לפני כשנתיים
יוסי אלפי האיש שעשוי סיפורים סיפורים, יחגוג ממש בקרוב (בחג הסוכות ליתר דיוק) יום הולדת 28 לפסטיבל מספרי סיפורים שהוא ייסד. מדי פעם אורז אלפי את הפסטיבל, שבסיסו בתיאטרון גבעתיים, וביחד עם מספרי הסיפורים הם נודדים למחוזות שונים בארץ כדי להשמיע את סיפוריהם. השבוע, במסגרת חודש הספר והקריאה, נערכו שלושה ערבים של פסטיבל מספרי הסיפורים בתיאטרון חיפה בהנחייתו של אלפי. הערב הראשון הוקדש ל"סיפורי המוסד", המפגש השני הוקדש ל"האמא של כל העדות" והמופע החותם עסק ב"בגידות היסטוריות".
"כל אירוע שלנו הוא חד פעמי. מה שאומר שבכל פעם אני צריך להמציא את עצמי מחדש. אבל זה בדיוק מה שמחזיק אותי חי. תתפלאי עד כמה זה מפרה", אומר אלפי, שהוא גם אבי התיאטרון הקהילתי בישראל אותו הקים ב-1969.
כאמור בחג הסוכות ימלאו 28 שנים לפסטיבל מספרי הסיפורים שזיכה אותו בפרס מפעל חיים על שם יצחק נבון ובפרסים נוספים.
מדי שנה הוא מקיים 100-70 אירועים למספרי סיפורים, מהם זורמים אלפים רבים של סיפורים. אבל לא כך היה בתקופת הקורונה, שנה שהסתכמה ב-20 שעות שידור בלבד וללא קהל. "זו הייתה שנת אסון עבורנו. משבר כלכלי עם משבר נפשי, כשהמוח רוצה ליצור אבל הכל נעצר", הוא משחזר.
ואולם, כך מסתבר, לא הכל נעצר. בימים אלה יוצא לאור ספר שירים חדש שאלפי כתב בשנה האחרונה בשם "ערמוניה – שירים מסרטן הערמונית" (הוצאת "חדרים"). קובץ שירים המספר את סיפור התמודדותו עם סרטן הערמונית בו חלה לפני כשנתיים, והבריא.
אלפי נולד בבצרה שבעיראק, השביעי מבין עשרה ילדים. בשנת 1949, בהיותו פעוט בן שלוש, הוא נשלח עם סבתו לישראל והשניים נחתו במעברת פרדס חנה, ורק לאחר כשלוש שנים התאחד עם הוריו ואחיו שעלו לישראל. הוא בן 75, נשוי לסו ויש להם שלושה ילדים: בן – טייס בחיל האוויר בעברו וכיום מנהל חברה בינלאומית לאוטונומיה, גורי, שחקן וקומיקאי, ושרי זמרת. אלפי: "אני תמיד אומר שיש לי בן טייס, בן אסטרונאוט ובת צוללת. שרי בתי צללה הרבה יותר ועמוק מני בתרבות העיראקית".
אלפי הוא גם סב לשמונה נכדות ושני נכדים. בכל שנה בימי ההולדת של כל אחד מעשרת הנכדים הוא כותב שיר, שכונסו לספר "שירי סבא יוסי לנכדים".
אני יכול לחיות עם זה / יוסי אלפי
הַחַיִּים שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת עִם" זֶה"
מָה הֵם?
סוּג שֶׁל בּוּעָה חֲדָשָׁה נִפְתַּחַת לִי בַּמֹּחַ
מְשַׁדֶּרֶת שִׁירִים שֶׁלּאֹ שַׁרְתִּי
מִלִּים שֶׁלּאֹ אָמַרְתִּי
זְמַנִּים שֶׁלּאֹ הָיוּ בִּזְמַנִּי
זְמַנָּם שֶׁל אֲחֵרִים אוּלַי שָׁמַעְתִּי אוֹתָם מִתּוֹ
הַחַיִּים שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת עִם "זֶה"
מָה הוּא הַ"זֶה" הַזֶּה שֶׁנִּכְנַס לִי לַמִּטָּה הַחוֹלָה
שֶׁאֵינָהּ הַמִּטָּה שֶׁלִּי.
אַף פַּעַם לאֹ הָיִיתִי חוֹלֶה
לאֹ יוֹדֵעַ חֹלִי מָה הוּא.
וְהִנֵּה אֲנִי חַי עִם" זֶה"
וְהַ"זֶה "הַזֶּה הוּא חֹמֶר הִיּוּלִי
חֹמֶר רִאשׁוֹנִי הַמַּבְהִיר לִי הַבְהָרוֹת שֶׁלּאֹ הֻבְהֲרוּ לִי
אֲנִי לאֹ חַי לְבַדִּי יוֹתֵר
אֲנִי חַי הֵם הַ"זֶה "שֶׁמִּהַזֵּז, מְנַקֵּז, מְשַּׁזֵּז, מְחַמְרֵז
מִלִּים מִמִּלּוֹן שֶׁאֲנִי לאֹ מֵבִין, לאֹ מַכִּיר
לאֹ יוֹדֵעַ.
הַאִם אֲנִי עוֹמֵד לְהִשְׁתַּגֵּעַ?
כָּכָה זֶה כְּשֶׁמִּשְׁתַּגְּעִים?
מִתְגַּעְגְּעִים לָאֲנִי הַחַי לאֹ עִם זֶה וְלאֹ זה.
(מתוך "ערמוניה" יוסי אלפי, בהוצאת "חדרים", פורסם לראשונה ב"מאזנים" של אגודת הסופרים העבריים בישראל).
אלפי מספר כי "שלחתי את השירים לעורכת עמירה הגני, שהיא חברה טובה שלי מאז ערכה את ספרי הראשון 'איך עושים עיראקי', רק כדי שתביע את דעתה, אבל היא לא עזבה אותי וביקשה לערוך את הספר. הספר נכתב בלי אחריות, כי אני לא זוכר שכתבתי אותו. אני כן זוכר שאמרתי לסו אשתי שאני הולך לכתוב ספר על העניין הזה. סו אמרה: 'אל תבלבל את המוח. תשכח מזה'. 'אמרתי לה: 'אי אפשר לשכוח. אני עברתי את הצרה הזאת, זה טראומתי'. לשמחתי, אשתי שהיא 'שותפתי לבדידות' הייתה איתי לאורך כל הדרך. אני בר מזל".
מדוע כתבת שירים ולא סיפורים?
"הסיפור הוא תמציתו של המקרה והשיר הוא תמצית הסיפור. שיר נכתב בשורות קצרות ואמירות מיידיות, כך שהמסר עובר מהשורה הראשונה ואני לא צריך לפרט".
הספר "ערמוניה – שירים מסרטן הערמונית" (הוצאת "חדרים") נמכר בחנויות הספרים ובאתר של הוצאת "חדרים":
https://hadarim4u.wixsite.com/publishing/%D7%A2-%D7%A8-%D7%9E%D7%95-%D7%A0-%D7%99-%D7%94-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%99-%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%AA-%D7%97%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9D
