פנינה רינצלר, צילום: אבי ניניו

נציגי התיאטראות היהודיים-ערבים בלוד, ביפו ובחיפה תחת אש

פנינה רינצלר מהמרכז לתיאטרון לוד, יגאל עזרתי מתיאטרון יפו הערבי-עברי וניצה בן צבי מתיאטרון חיפה משוחחים בגילוי לב על תחושותיהם בעקבות המאורעות הקשים בערים המעורבות

בימים ובלילות של אש בוערת מכלה של סכסוך רב שנים בין ישמעאל ויעקב, ימים של סיום חלום על דו-קיום בין הצד הערבי ליהודי, נמצאים מנהלי התיאטראות העברים-הערביים במצב בו הם חייבים להגיב על המצב. פנינה רינצלר מהמרכז לתיאטרון לוד, יגאל עזרתי מתיאטרון יפו הערבי-עברי וניצה בן צבי מתיאטרון חיפה משוחחים בגילוי לב על תחושותיהם בעקבות המאורעות הקשים בערים המעורבות.

פנינה רינצלר, מייסדת המרכז לתיאטרון לוד, מנכ"לית ומנהלת אמנותית של התיאטרון, עברה ללוד בעקבות הקמת התיאטרון והתאהבה קשה בעיר. היא מביימת, משחקת, מנחה חלק מהקבוצות הקהילתיות ופעילה בפורומים מקדמי שיח בין מגזרים.

איפה תפסו אותך הטילים והאירועים הקשים?
"ביום שני יצאתי בשעה עשר בלילה מחזרות בתיאטרון בהבנה שיש התראות למתקפה של החמאס. מכיוון שהתיאטרון הוא גם מקלט, התקשרתי לחברה לקטר, שכעת איאלץ לישון במקלט עד יעבור זעם. החברה לובנה עידכנה אותי שהחלו פרעות בעיר העתיקה בלוד ומשפחות לא יכלו לחזור לבתיהן כי נזרקו רימוני עשן וחנק. ממש פחד אלוהים".

צפיתם את זה?
"היה אפשר להעריך שעקב כל האירועים בירושלים המזרחית ומסגד אל אקצא ומכיוון שמדובר בתקופה רגישה של ימי חג בעבור מגזר שלם, יש היתכנות של תגובה לאירועים אלו, כולל דיבורים מלאי שטנה בטלוויזיה. כך ירושלים התלקחה. זה היה נראה כאילו זה לא יעבור בשתיקה. האם דמיינתי שזה יגיע עד לפרעות בעיר שלי? לא. האם דמיינתי שאזרחים ייקחו את החוק לידיים? מי רוצה לצפות דבר כזה?".

מה זה עושה לתמהיל ולמרקם הערבי-יהודי בלוד?
"אצלי זה לא עושה דבר מלבד כאב לב כפול על המצב ועל חברים שסובלים מכאן ומכאן. לתמהיל היחסים אין שינוי במישור האישי, כי היחסים שלי עם בני אדם לא מתנהלים לפי מגזרים. אני בוחרת להיות בקשר עם אנשים טובים שבוחרים בטוב שמוציאים ממני טוב וטובים עבורי".

מה זה עשה למרקם הערבי-יהודי בעיר?
"כואב לי לנסות להתחיל לתאר, כי כל הקיצוניים צפו כלפי מעלה והפחות קיצוניים מאוכזבים ולא מסוגלים לסמוך יותר האחד על השני. אנשי האמצע, אלו שבסך הכל רוצים לחיות בשקט, ספונים בבתיהם עם ריח העשן וקולות המלחמה, מחכים שהכל ייגמר ותוהים לעצמם אם העיר הזאת, שהצליחה לתפקד בשקט יחסי, תחזור אי-פעם למרקם שלה, זה שלכל הפחות מאפשר לחיות ביחד בשכנות טובה".

איפה זה תופס אותך אישית: מי אויב מי ידיד?
"זה לא מחולק אצלי למגזרים. אויב הוא כל מי שמנסה ללבות, להסית ולפגוע בבני אדם. ידיד הוא כל מי שפועל לקידום מציאות מיטיבה יותר, תקשורת בונה יותר, כל מי שמוכן לשיח של קרוב לבבות ועשיית הטוב".

איך זה משפיע על פעילות התיאטרון?
"התיאטרון תמיד עוסק בחומרים בוערים. סוריאליסטי משהו לצאת מחזרות להפקה ששמה 'מה בוער לעיר' שכולה בוערת תרתי משמע. אני מניחה שכל מה שקרה כאן (ואני מעדיפה לדבר על כך בלשון עבר) יחלחל אל חומרי ההצגה. בכל מקרה הצגה נכתבת קודם כל בגופינו אחרי ראיונות וחוויות רחוב. כך שאין ספק שזה יחלחל. אם חיפשנו על מה בוער יותר ליצור בימים אלו, הרי שהיום החובה כבר כאן".

איך זה ישפיע הלאה?
"זה רק אלוהים יודע, ואפילו בזה איני בטוחה. אני מאמינה שלהבות סופן להיכבות, כן גם להידלק מחדש אבל זה כל הזמן כך. אני גדלתי בתקופת האינתיפאדות. מישהו מאיתנו יכול היה לדמיין שהמצב אז כפי שהוא יירגע אי-פעם? והוא נרגע, לפחות באופן שבו התקיים שנים. אז אני מניחה שגם המצב הזה יירגע. עם ההנהגה הנכונה זה ייקח פחות זמן. ואל תשאלי אותי מהי ההנהגה הנכונה, כי אין לי תשובה לזה".

אז מי אשם במצב הזה?
"זה יעזור לי להאשים? על מנת לקדם מציאות טובה יותר, הציבור עצמו צריך לקחת על כך אחריות. אין ממשלה כעת ואי אפשר לדעת מתי תהיה ממשלה ומי יעמוד בראשה. אפשר לשבת ולרחם על עצמנו ועל מצבנו המדרדר או לקחת אחריות על יצירת מציאות טובה יותר".

יגאל עזרתי, צילום: אורי און

יגאל עזרתי, במאי ומנהל תיאטרון יפו הערבי-עברי, מספר כי האירועים הקשים תפסו את התיאטרון בעיצומן של הכנות לקראת ההצגה "פריד אל אטרש" ובחזרות לקראת ההצגה בערבית "סעדון אלמגנון" שעולה ביום שלישי 18.5.

עזרתי: "לא הופתענו. הנושא של שייח ג'ראח מתסיס את האוכלוסייה ביפו כבר כמה שבועות ומצטרף לכל ההליך ההרסני של הגנטרפיקציה ביפו ושל 'ייהוד' העיר, שבא לידי ביטוי בישיבה שהוקמה ובהשתלטות על בתי ערבים ודחיקת תושבי יפו הערבים".

מהם הגורמים שליבו את כל המהומות?
"אנחנו בתיאטרון הערבי-עברי ביפו, יהודים וערבים, תמימי דעים על הגורמים למתחים. לא ניתן להשמצות לפגוע בסולידריות שלנו. אנחנו חזקים ומאוחדים ביכולתינו להוות מודל ודוגמה  לחיים משותפים תוך כיבוד האחר, תרבותו וזכויותיו".

מהן התוכניות הלאה?
"אנחנו מתכננים החל מיום שלישי הבא להעלות את הצגותינו הדו-לשוניות ולהזמין את תושבי יפו לבוא אליהן".

מי אשם, לדעתך?
"אנחנו מאשימים את הממשלה, העירייה והמשטרה בהזנחה, בהפקרה ובהתנהגות מבזה כנגד ערביי יפו".

פנינה רינצלר, צילום: אבי ניניו
ניצה בן צבי, צילום: דניאל קמינסקי.

ניצה בן צבי, מנכ"לית תיאטרון חיפה: "זה לא מעניין איפה זה תפס אתנו זה לא מסע פסיכולוגי ולא צריך לדון על המשבר ששובר אותנו נפשית. כולנו צריכים לקחת אחריות כדי שהכל יעבוד כשורה והסדר יוחזר לכנו. יש קרע אמיתי שחייבים לאחות אותו מיידית. העיר חיפה היא דוגמה ומופת לחיים משותפים, ואל לנו לאפשר לגורמים קיצוניים לחבל בחיים היפים בעיר".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות נוספות

ראשי

עושה גלים בין הדפים

השבוע נסקור סדרת ספרים לנוער שנועדה להשמיע את קולם של ילדים הסובלים מהפרעות שכיחות, ספר ילדים המלמד על ערכים טובים לחיים באמצעות דמות חמודה של

קרא עוד »