שלום חנוך, אחד המוזיקאים היותר משמעותיים שדרכו פה, הוציא השבוע אלבום חדש בשם "הרצל לילנבלום", ומבחינתי אלבום חדש של שלום זה תמיד אירוע

אני עוקב אחרי העשייה המרתקת שלו כל השנים, וכשנכנסתי השבוע בהתרגשות לספוטיפיי להאזין לאלבום, זה זרק אותי ליום ההוא בתחילת כיתה ט', כשרצתי אחוז התרגשות ל'צליל וזמר', חנות התקליטים המיתולוגית במרכז השכונתי נאות רחל בחולון, לקנות את "חתונה לבנה", האלבום הראשון של שלום שרכשתי מכספי.

מיותר לציין ששלום הוא המוזיקאי שראיתי הכי הרבה הופעות שלו. זה החל בהופעות המטורפות בצמח בשנות השמונים, נמשך ב'יציאה' בזאפות בשנות ה-90 וכמובן "חיות לילה" ההופעות המיתולוגיות בבארבי בשנות האלפיים שראיתי לפחות חמש פעמים, האחרונה זמן קצר לפני פרוץ הקורונה.

בהערכה גסה, נכחתי בערך ב-40 הופעות שלו ב-40 השנים שחלפו מגיל 15 (שלי). הוא אחד מגדולי המוזיקאים בארץ וכמובן ה'רוקר' וגם משורר ענק שהכניס פה לפנתיאון אינספור שורות מופת שנהפכו למטבעות לשון:
"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" (מתוך "נגד הרוח"), "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" (מתוך "מחכים למשיח"), "עומד על הבמה חשוף, מוכן להישרף" (מתוך "הדרכים הידועות") ויש עוד המון.

כל האלבומים של שלום הם חלק מהותי ובולט בפסקול חיי, החל מהשלושרים, דרך הטרילוגיה המופתית עם אריק איינשטיין ("מזל גדי", "פוזי", "שבלול-פלסטלינה"), ועד "אדם בתוך עצמו", "חתונה לבנה", "על פני האדמה", "מחכים למשיח", "רק בן אדם", "בגלגול הזה", "אלימות", "יציאה", "ערב ערב", "שלום חנוך", "המקרה והטעות וזום הנהדרים!" – אלבומים שהכניסו ועדיין מכניסים לחיינו פה המון משמעות, הנאה, ריגוש ונחמה.

עכשיו מגיע האלבום החדש "הרצל לילינבלום". כבר מהאזנה ראשונה ברור שמדובר בקלאסיקה על-זמנית של שלום, אלבום עדין, אינטימי ומרגש באווירה קאמרית, מינימליסטית וקצת ג'אזית. שלום חנוך נשמע פה קרוב אל עצמו יותר מאי-פעם.

יחד עם השותף הוותיק משה לוי, אלי מגן חברו מלהקת הנח"ל ומפיק העל תמיר מוסקט, הפיק שלום 12 שירים המרכיבים אלבום מלודי, מרגש וקסום, שילוב עכשווי של "יציאה" ו"ערב ערב". כל השירים באלבום שומרים על רמה גבוהה, הן בטקסט והן בלחן, ומתאימים ככפפה לקונספט האינטימי ג'אזי, ולמרות שכל השירים שומרים על רמה מאוד גבוהה יש כמה שירים שבעיניי מתבלטים יותר מעל כולם.

"הרצל לילינבלום" הפותח מתאר יפה פיסת ישראליות יומיומית של עמידה בפקק אינסופי, מכניס אותנו מיד כמעין פרולוג לאווירה האינטימית-ג'אזית-קאמרית של האלבום שזורמת בטבעיות ל"לקרני השמש והגשם" המתאר תחושה של התרוממות רוח מול פיסת טבע יפהפייה.

אחרי "שחור לבן" הגרובי ו"אחת", המרשים, מגיע השיר המרגש לטעמי באלבום, "לקרוע את ים סוף" –  קלאסיקה שלום חנוכית טיפוסית, טקסט מרגש, ויזואלי ורומנטי עם לחן גרובי מדבק שלא הפסיק להזדמזם לי בראש שעות לאחר סיום ההאזנה.
"בואי איתי למים
עם הג׳וינט ועם היין
קבלנו עוד יומיים
לקרוע את ים סוף"

https://www.youtube.com/watch?v=CiuB4EaqAPQ

שיר בולט נוסף באלבום הוא: "אז לא ידענו" המצמרר, הדהוד רטרוספקטיבי לרצח רבין, בלחן מלודי ומעט מלנכולי בהתאם.
"אז לא ידענו
כמה קרובים היינו
אל החלום
אל המחר
לנצח נזכור
כמה תמימים היינו
עד אותה יריה
כשהזמן נעצר".

https://www.youtube.com/watch?v=J11Uayu0xYI

את האלבום סוגר "הזמן עובר" מעין סיכום לאלבום, לגיל ולמה שנשאר. סיום יותר מראוי לאלבום המרגש הזה.
"הזמן עובר כמו שזמן עובר
למי אכפת רק אתה זוכר
תיסע לאט או שתיסע מהר
יום בהיר אחד לא תתעורר".

https://www.youtube.com/watch?v=UHnZRv0wNDE

כמעצב גרפי חייב לציין את איור ועיצוב העטיפה המינימליסטי והמרשים של ליאורה זמלמן, שזרק אותי לעיצוב עטיפות של אלבומי ג'אז משנות ה-50 וה-60.

הפקה מוזיקלית ועיבוד: משה לוי, אלי מגן, שלום חנוך,
עם תמיר מוסקט (בשירים: "הרצל לילנבלום", "שחור לבן", "לקרוע את ים סוף", "25 שנה").

שלום חנוך: שירה וגיטרה אקוסטית,
משה לוי: פסנתר, פנדר רואודס, המונד, סינטי קולות,
אלי מגן: קונטרבס ושירה,
תמיר מוסקט: תופים, הקשה, סימפולים,
רומי חנוך: קולות.

***

אלדד בוברוביץ' מעצב גרפי ואיש כותב:

אתר (עיצוב גרפי): https://www.atar2b.co.il

בלוג: https://atar2b.net