"מצער אותי שאין יותר רקדנים ורקדניות בני גילי על הבמה. כך היה העולם עשיר יותר". כך אומרת הכוריאוגרפית והרקדנית בת 83, שהמופע שלה "לנוע לנוע אנה אני נעה" יעלה בפסטיבל ישראל שנפתח אתמול בירושלים
מופע סולו חדש לכוהנת המחול הישראלית רנה שינפלד – "לנוע לנוע אנה אני נעה" – יעלה בפסטיבל ישראל שנפתח אתמול בירושלים. שינפלד, כוריאוגרפית, רקדנית ומורה מחול, היא אחת מ-40 יוצרות ויוצרים המשתתפים ב"קשרי רוח"#2, אירוע הדגל של הפסטיבל שכולו הצדעה ליצירה הישראלית. יוצרים מתחומי התרבות והאמנות השונים כמו שינפלד יציגו בבכורה יצירות מקור משלהם, המאירות 40 יצירות ישראליות אייקוניות ששימשו להם השראה.
עבודת המחול שכותרתה "לנוע לנוע אנה אני נעה" לקוחה מתוך שיר שכתבה שינפלד במיוחד לכבוד המופע אותו יצרה בעקבות"Passages" (מעברים), עבודת הווידאו של האמנית מיכל רובנר, שבצעירותה הייתה רקדנית וכיום היא גם תלמידה בסטודיו של שינפלד.
"מיכל רובנר שלחה לי עבודות וידאו מהן בחרתי קטע מסוים, שבהשראתו יצרתי ריקוד בן עשר דקות. זו עבודת פרך. קשה יותר מאשר לעבוד על ערב שלם", מעידה שינפלד. "תמיד אהבתי את הטבע. עבודות הווידאו של מיכל רובנר לוקח אותי למרחבים למדבר, להרים ולים. היא מעוררת בי את הצורך והביטוי לקיום שלי. בעבודה שיצרתי אני נעה למרחבים, הרחק מהמציאות, לאינסוף ולגעגוע ליפי הטבע. אני נחלצת מארבעת קירות הסטודיו, כשהגוף הופך לאוסף של סמלים ומביע בתנועה את מה שלא ניתן להביע במילים".
שתי קוביות ימתינו על הבמה בתיאטרון ירושלים לשינפלד שתיכנס לבושה ב"שמלונת", תעטה על עצמה, כמו נזירה, גלימה לבנה של ששון קדם ולצלילי המוזיקה "KHalf Noise by Múm" תלך על הקוביות, תתגלגל לרצפה ותחלום. "הווידאו של מיכל רובנר הוא החלום שלי. אני נכנסת לתמונה ומשתלבת בה, מסירה את הגלימה ומשליכה אותה. נוגעת בחלל ובאיש עם התיק. בעצם אני משתמשת בצל הגדול שלי שמוקרן על האנשים הקטנים מהיצירה של רובנר. אני אוהבת לעבוד עם וידאו ועם צל. זה מהפנט אותי. מיכל ואני קרובות אבל אנחנו שני הפכים. לקראת סיום אני פונה לקהל ומדברת בשפת הג'יבריש, שמנוגדת לשפה הפואטית, כדי להביע את החוויה וההתפעמות שהייתה לי מהעבודה על היצירה".
רנה ("הורדתי את הי' משמי") שינפלד נולדה ב-1938 בתל אביב. בת 12 החלה לרקוד בלט קלאסי אצל מיה ארבטובה. היא למדה בבית הספר למחול של מרתה גרהאם, וכוריאוגרפיה בג'וליארד. והייתה סולנית בולטת ביצירותיה של גרהם. בשובה לארץ היא נמנתה עם 11 המייסדים של להקת בת שבע, ממנה פרשה לקריירה עצמאית בסוף שנות ה-70 והקימה את תיאטרון מחול רנה שינפלד.
בעשרות שנות קריירה היא יצרה 100 מחולות, שחלקם הפכו לקלאסיקה של עולם המחול הישראלי, כמו: "רקדי לקצה האהבה", "חוטים של סולו" "כנפיים מצנח" ועוד. היא פיתחה שפת ריקוד המשלבת חפצים ביצירותיה המבליטים את גוף האדם. "אדם הרי לא חי לבד הוא חי בתוך סביבה" היא מסבירה.
בשנים האחרונות אימצה שינפלד את הפילוסופיה היפנית וואבי סאבי, "פילוסופיה שמאפשרת לי לראות את היופי גם בדברים קמלים, להגיד לא לשלמות ולווירטואוזיות הראוותנית ולאמץ את הטבעי והפשוט. זאת למרות שהופעתי ב'פלאה גרנייה', שנחשב למקום המקושט והנוצץ בעולם", היא מוסיפה.
רנה שינפלד נשואה לאורי פייגנבלט. הם הורים לבת תמר (הנשואה לקובי מידן) ולבן ישראל (רלי) וסבים לחמישה נכדים. היא כבר אינה מופתעת כששואלים אותה על מחול ותנועה בגילה המתקדם, 83. "אני לא מוטרדת מהגיל. אני מוטרדת יותר מטכניקה של רקדנים שמרימים את הרגל עד האוזן. נו, גם אני יכולה אבל זה מעורר בי חלחלה ואני בורחת מזה. אני לא ספורטאית אלא אמן. הגוף הוא לא שריר, אלא שיר. מצער אותי שאין יותר רקדנים ורקדניות בני גילי על הבמה. כך היה העולם עשיר יותר. אני מאמינה שהעבודות שלי מהשנים המאוחרות הן שיא היצירה שלי".
רנה שינפלד תופיע עם יצירתה "לנוע לנוע אנה אני נעה" בערב השני של "קשרי רוח" ביום רביעי 9.6, בתיאטרון ירושלים, אולם רבקה קראון.
אירועי פסטיבל ישראל יתקיימו ברחבי ירושלים בתאריכים 19.6-3.6:
https://www.israel-festival.org/
