ברוב המקרים יש מין תקופת "היי" מיד לאחר הגירושין.
מדוע? ראשית, לרוב הליך הגירושין הוא ארוך ומייגע (שלא נדבר על כך שפעמים רבות הוא גם כולל מלחמות לא פשוטות בין בני הזוג), ולכן כאשר מגיעה החותמת הרשמית ישנה תחושת הקלה של "הנה, זה נגמר. עכשיו אני יכול/ה לשים את העבר מאחוריי ולפתוח דף חדש". שנית, הם מרגישים שהם יצאו מעבדות לחירות- החופש שלהם חזר, הם שוב אדון לעצמם כפי שהיו בימי הרווקות שלהם, הם לא תלויים באף אחד ויכולים לנהל את חייהם ככל העולה בעיני רוחם. יש משהו מאוד משחרר בתחושה הזאת…

סיבה נוספת שהיא שאותם מתגרשים טריים פעמים רבות חוזרים לשוק הדייטינג, ופתאום מרגישים מחוזרים, שווים, מושכים, כמו בתקופת הנעורים. אין ספק שזוהי תקופה מאוד מרגשת, אך כידוע, לא כל הנוצץ זהב.
ואחרי תקופת ההיי, בדרך כלל גם מגיעה תקופה של דאון….

נתקלתי בהמון סיפורים בהם גרושים שחזרו לשוק הדייטינג היו בהתלהבות בהתחלה עד שכל ההתלהבות התפוגגה מסיבות כאלה ואחרות, למשל שהיו להם דייטים לא מוצלחים, שהרגישו שבני הזוג הפוטנציאליים שלהם לא רציניים מספיק, שעולות בעיות גדולות בין בני הזוג החדשים באשר ל"חבילה" שכל אחד מביא איתו לקשר וכד'.

דבר נוסף שגורם לתקופת ה"דאון" הזאת היא שבסמוך לתחילת הגירושין הסביבה הקרובה מאוד תומכת, עוזרת, מכילה אך בהמשך אותה תמיכה דועכת ולפעמים גם נעלמת. להבדיל אלפי הבדלות- תחשבו על אלמן. בשבעה כולם סביבו, כך גם בתקופת האבל, אך מתישהו קצת שוכחים אותו. אם בהתחלה היו מזמינים לארוחת שישי מדי שבוע, פעמים רבות ניתן לראות שזה לא מחזיק מעמד לתקופה ארוכה. כך גם עם מתגרשים טריים. בהתחלה כולם סביבם, ואחר כך כל אחד חוזר לתא המשפחתי שלו…. זהו משבר נוסף שעוברים מתגרשים טריים.
היום בתקופת הקורונה זה חד יותר כי כמעט ולא מזמינים אותם לארוחות או להתארח כי הרבה חוששים מהוירוס וככה הבדידות פשוט משתלטת להם על החיים.

אז כיצד ניתן להימנע מתקופת ה"דאון"?

הדבר הכי חשוב שיש להפנים הוא שלא ניתן להימנע מתקופת ה"דאון". למה? כי זהו טבע העולם. תמיד כשיש "היי" מגיע אחריו גם "דאון". השאלה האמיתית היא כיצד למזער את עוצמות ה"דאון" ולהימנע מתקיעות במצב הזה. אך לפני כן, חשוב גם להבין שיש משהו בריא ב"דאון", כל עוד הוא במינון סביר ולמשך תקופה קצרה. הרי מי שהתגרש עבר סוג של טראומה, גם אם הגירושים הם הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים, עדיין מדובר בשינוי מאוד משמעותי בחיים שצריך לפנות לו את הזמן להסתגל למצב החדש, לסגור מעגל, לערוך חשבון נפש והתבוננות פנימית ולהתמודד עם הכאב ועם כל החששות לקראת הפרק החדש בחיים. לכן זה בסדר גמור לעבור תקופת "אבל" מסוימת, שוב, כל עוד היא תחומה בזמן שהגדרתם מראש ואתם לא מאפשרים לעצמכם לשקוע בדכאון.

מעבר לכך, קיים עקרון מאוד חשוב שנקרא "fake it till you make it". למה הכוונה? גם אם אתם בתחושות לא טובות, והסתיימה "תקופת האבל" שהגדרתם לעצמכם, צאו החוצה, הכירו חברים חדשים, התחילו חוג שתמיד רציתם ומעולם לא יצא לכם. תבלו, תבלעו את החיים ותהנו, גם אם ההנאה הזאת היא בהתחלה מאולצת, אלצו את עצמכם ובסופו של דבר היא תגיע באופן טבעי. היום בקורונה שקשה יותר , עדיין אפשר להיות יצירתיים ,להמשיך ולהנות מהחיים והרבה לקוחות שלי פשוט גורמים לי לאושר וגאווה כשאני רואה איך הם בוחרים בחיים למרות כל הקושי ולמרות ה "דאון" של הגירושים הטריים או הרחוקים וה "דאון" של התקופה .

זכרו, גירושים הם אכן שינוי מטלטל ומשמעותי בחיים, אך רבים יצאו ממנו מחוזקים ובסופו של דבר גם הרבה יותר מאושרים.

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-28 שנה לחילוניים , מסורתיים ודתיים ומחברת הספרים "סטטוס: בזוגיות" ו"שניים סוכר"
http://doolev.vidisnet.co.il/1
www.doo-lev.co.il
03-6565000