לפני כשנתיים, כשנשלחתי להכין תחקיר עיתונאי לתאגיד השידור "כאן", הכרתי רמלה אחרת שהפתיעה אותי עם שני אנשים גדולים מהחיים: מורה ערבי ומורה חרדית . וגם: לכאוס הפוליטי במדינה יש אחראים ואולי גם רווח פוליטי

מדינת ישראל בוערת מבחוץ ומבפנים, טילים שורקים מעל בתי אזרחים, אזעקות עולות ויורדות, ומיליוני אנשים נכנסים לממ"דים ולמקלטים (למי שיש). לכאוס הזה יש אחראים ואולי גם רווח פוליטי. האחראים לכך מוכשרים בלנצל הזדמנויות. בעצם, כל החיים הם ניצול הזדמנויות מתמשך.

תראו איך רגע לפני הקמת ממשלת שינוי: סער-בנט-לפיד, כשכותרות העיתונים בישרו על הקמת הממשלה החדשה תוך יום-יומיים, בא הקוסם האגדי וניצל את ההזדמנות וגרר אותנו למלחמה חיצונית ופנימית בזמן שביקש להתיר את ה'שרץ' שהיה מוחרג מלהצטרף לקואליציה עם "ממשלת ימין על מלא מלא". זאת למרות שבמשך מספר שנים שיווע חלק גדול מאזרחי ישראל לממשלת שינוי.

למען האמת, לא צריך להאשים רק את הקוסם בטרפוד הקמת ממשלת שינוי. בנט שיחק פליק-פלאק: לפיד-נתניהו, נתניהו-לפיד, וברוב חוצפתו ביקש את ראשות הממשלה עם שישה מנדטים בלבד כשהוא ראשון ברוטציה עם לפיד. בנט ניסה לנצל הזדמנויות ולהשיג לעצמו את ראשות הממשלה.

מי שאכזבו באמת היו מרב מיכאלי מהעבודה וניצן הורביץ ממרצ, שהחלו להתקוטט על התיקים בממשלה, ועד שלבסוף הגיעו להסכמה ההסלמה במדינה התגברה ומנסור עבאס ברח. יאיר לפיד גילה בגרות ואחריות אישית כשהסכים לוותר ויתורים קשים למען הקמת ממשלת שינוי. יתירה מכך, הוא נכנס לתפקיד הבייביסיטר למפלגות השינוי.

אבל מרב וניצן, בחייאת, לא הבנתם איך זה בפוליטיקה? איך פספסתם את ההזדמנות שתמיד סיפרתם שאתם משוועים לממשלת שינוי? הנה, תראו איפה אנחנו נמצאים כעת. נתניהו מחכה שיסתיים ללפיד המנדט ואז אולי תיפסק הלחימה עם חמאס. כך הוא יוכל להגיע מעמדת כוח לבחירות אישיות ואולי גם להרכבת הממשלה בראשותו.

ובתוך כל החושך הזה יש נקודת אור קטנה: הערבות ההדדית בין היהודים לערבים.  

רמלה-לוד עלתה לכותרות לאחרונה, לאו דווקא בהקשר חיובי. אבל אני הכרתי רמלה אחרת שהפתיעה אותי. לפני כשנתיים נשלחתי מטעם תאגיד השידור הישראלי "כאן" לעשות תחקיר על בית הספר אורט מקיף ערבי רמלה עבור סדרת כתבות בשם: "זירת הפשע: רמלה" שהכינה חברתי יפעת גליק.

במהלך הפגישה עם צוות בית הספר פגשתי מורה למתמטיקה בשם קאסם ג'רושי, בנו של הבורר של העולם התחתון חאג' כריים ג'רושי, אותו ראיינתי לסדרת כתבות אחרת בדיוק שנה קודם לכן. והנה אני פוגש את בנו, שהוא מורה בבית הספר. בשיחתנו סיפר לי קאסם ג'רושי שאביו נאלץ להשליט סדר עקב סכסוכי תלמידים בבית הספר שהגיעו לאיומים, לפציעות ואף כמעט לרצח. כן, אביו עושה עבודה שהמשטרה לא מסוגלת לעשות שם.

קאסם ג'רושי סיפר לי אז כי "בהתחלה אבא שלי לא רצה שאני אלמד פה בגלל שהיו פה אלימות ודקירות, עד שבסופו של דבר גם המנהלת ועשתה סדר בבית הספר". רק אז חאג' כריים הסכים לבנו להגיע לבית הספר. "היו פה בבית הספר תלמידים עם נשק, עד שהתופעה הזאת מוגרה. הילדים פה מגיעים מחמולות וזה יוצר מצב מורכב. ההורים פעם היו מגיעים לבית הספר והיו מרביצים למורים, אבל היום זה לא קורה. יש סדר מקום בבית הספר", הוא הוסיף.

נשמע מפחיד?
"בהחלט".

בבית הספר הזה נחשפתי למורה מדהימה עם המון נשמה ונתינה. שמה הוא שרה קרשטיין, מורה לעברית, חרדית מרחובות נשואה פלוס שלושה ילדים נשואים ומלמדת בבית הספר כבר 41 שנה. היא סיפרה לי בתחקיר כי "ביום שישי אחד דפקו אצלי בבית המנהל וסגנו ושכנעו אותי ללמד בבית הספר. שאלתי אותם אם חסר להם מורים והם אמרו לי שיש מורה שלא יודע עברית והם רוצים מורה דוברת עברית. בעלי אמר לי ללכת לבית הספר כי לא היה לי עבודה אחרת. עם כל המורכבות שהייתה כאן, שווה לי ללמד פה ואני שמחה שניצלתי את ההזדמנות הזאת וקיבלתי החלטה ללמד כאן. אני מלמדת פה כבר 41 שנה. יכולתי לצאת לפנסיה אבל אני לא מעוניינת, כי אני נהנית ללמד כאן בבית הספר. בעשרות השנים שאני מלמדת פה, חלק מהתלמידים הביאו גם את ילדיהם ללמוד אצלי, ורבים מהתלמידים הפכו להיות מורים כאן. זה ממש מרגש אותי כל פעם מחדש לפגוש אותם".

בעיניי, שרה קרשטיין ניצלה הזדמנות כדי להשפיע לטובה על תלמידים מהשכבות החלשות. זאת מורה שדוגלת באמת בערבות הדדית ועזרה למען האחר, גם אם הוא מאוד שונה ממך. אולי אפילו היה כבוד גדול לכבד אותה ואותנו בכך שהיא תדליק משואה ביום העצמאות. כאלה אנשים גדולים מהחיים אנו מחפשים, הלא כן?

לצפייה בכתבה "זירת הפשע: רמלה":