בתחילת כל קשר זוגי, ההתרגשות בשיאה. יש פרפרים בבטן, בני הזוג לא יכולים להוריד את העיניים והידיים אחד מהשני והם כל הזמן רוצים להיות ביחד.

עד שמסתיימת לה תקופת ההתלהבות הראשונית שמתפוגגת ואז מגיעה תקופה רגועה יותר של שגרה. תקופה זו מאופיינת כמובן בהרבה פחות ריגושים, והצורך להיות ביחד פוחת גם הוא עם הזמן. מדובר בתהליך טבעי, שקורה אצל כל זוג נורמלי. השאלה בשלב זה האם הקשר נשאר בריא וטוב בתקופה בה אין הרבה ריגושים והתלהבות או שמיציתם את הקשר?

זוהי שאלת מיליון הדולר. רבים חושבים שאם ההתלהבות התפוגגה, סימן שמערכת היחסים צריכה להגיע לסיומה. מניסיון רב שנים כשדכנית, אני יכולה להעיד שבדיוק ההפך הוא הנכון. מתי יודעים שהקשר הוא רציני ובריא? כשצולחים את המעבר מתקופת ההתלהבות לתקופת השגרה. בשלב הזה בני הזוג צריכים להרגיש שאמנם אין כבר זיקוקים באוויר ופרפרים בבטן, אין רצון תמידי להיות ביחד, אין צורך כל הזמן לגעת אחד בשני, אבל – וזה אבל גדול: כל הרגשות הללו מתחלפים ברגשות אחרים שהם עוצמתיים לא פחות. הכוונה היא לאהבה אמיתית, שלפיה אנחנו רואים בצד השני את הפרטנר של חיינו, הוא/היא הם אנשי הסוד שלנו, אנו סומכים עליהם והם מהווים רשת בטחון אמיתית עבורנו.

לגבי כל עניין התשוקה פשוט צריך להשקיע, להקדיש זמן ומאמץ לבילוי זוגי איכותי, להפתיע אחד את השני, לחפש כל מיני דרכים להכניס פלפל לתחום האינטימי, וזה בהחלט אפשרי. רק חשוב שהבסיס יהיה טוב וששני הצדדים ירגישו שהם שותפים אמיתיים לחיים.

יחד עם זאת, יש עדיין הרבה זוגות שמגיעים לכדי מיצוי. מתי הקשר באמת הגיע למיצוי ומתי הוא פשוט מצריך השקעה?

חמשת נורות האזהרה

אור ראשון – שיח מקרטע

אם אתם מרגישים שבעבר השיחה ביניכם קלחה והיתה סוחפת ומעניינת, ועכשיו אין לכם כל כך על מה לדבר ויש הרבה שתיקות מביכות, הרי לכם בעיה. אחד מהדברים החשובים ביותר בזוגיות הוא כמובן תקשורת. אם נמצא את עצמנו מדברים עם בן/בת הזוג רק על ענייני הילדים, משק הבית וכד', זה סימן גרוע לקשר.

אור  שני – היעדר אתגר אינטלקטואלי:

פעמים רבות צד אחד בקשר הזוגי מרגיש שבן/בת הזוג שלו אינו מאתגר אותו ברמה האינטלקטואלית, כלומר קיימת תחושה שאין לו עם מי לדבר. זה קורה בעיקר כשצד אחד מתפתח מאוד בעוד השני נשאר דורך במקום ואז צצות כל מיני בעיות. תחשבו למשל על זוג שהכיר בטיול אחרי צבא, שניהם היו פחות או יותר באותו הסטטוס בחיים, ואז הם חזרו לארץ מאוהבים עד כלות, אלא שעם הזמן אחד מהם מאוד מתפתח- רוכש השכלה, מתקדם בקריירה, מפתח תחביבים, בעוד השני נשאר תקוע באותו המקום שבו הוא התחיל. מצב מסוג זה גורם פעמים רבות לפערים גדולים בין בני הזוג, למאבקי כוחות ולתחושות של עליונות-נחיתות. הצד שהתפתח מרגיש שבן/בת הזוג שלו לא מתקדמים בחיים ולא עומדים בקצב שלהם, והצד שנשאר תקוע מרגיש מתוסכל מכך שבן/בת הזוג מצפים ממנו להתקדם באותה רמה כמוהם. עולות שאלות בסגנון: "הכרת אותי ככה, למה אתה מצפה שאשתנה ואצעד באותו מסלול שאתה צועד בו?" לעיתים גם מתפתחת קנאה סביב העניין הזה, והיא עלולה להפוך לקנאה הרסנית, שבסופו של דבר מטרפדת את הקשר.

אור שלישי – חוסר רצון לבלות ביחד:

כאמור, בתחילת הקשר בני הזוג רוצים לבלות יחד כל שנייה פנויה, ואז בהמשך תופעת הדבק מתפוגגת באופן טבעי. אבל יש גם מצבים קיצוניים בהם צד אחד ממש מתחמק מלהיות עם בן/בת הזוג – הוא ממציא כל מיני תירוצים כדי להימנע מזמן איכות זוגי, וזה כמובן מוביל לבעיות רציניות בקשר, כגון החרפת המרחק ביניכם.

אור רביעי – שינוי דרסטי בערכים או באורח החיים:

מה קורה כאשר אחד מבני הזוג עושה שינוי דרסטי במערכת הערכים שלו או באורח חייו? זה כמובן מוביל לבעיות רבות. הכרתי לא מזמן זוג מקסים, שהבילוי המועדף על שניהם היה לרבוץ על הספה ולנשנש, ולנשנש ולנשנש. הם לא אהבו לצאת מהבית יותר מדי, אבל נהנו אחד מהשנייה. כך היה במשך שנים והם היו מאושרים מאוד יחד, עד שהיא פתאום עשתה סוויץ' והחליטה לשנות את אורח חייה ב-180 מעלות. היא הפכה להיות טבעונית גמורה והתמכרה לספורט. במשך תקופה ארוכה היא עשתה מאמצים מרובים כדי שבן הזוג שלה יעבור את התהליך שהיא עברה, ולאחר ניסיונות רבים, הבינה שזה לא יילך. הוא רצה להמשיך באותו אורח חיים כמו בעבר, ולה היה קשה לחיות עם זה. היא רצתה פרטנר שיהיה כמוה, והוא הרגיש מתוסכל מכך שהיא דורשת ממנו להיות משהו שהוא לא. אני מכירה המון זוגות שמצליחים לגשר על הפערים הללו, ולחיות יחד באהבה גדולה גם כשאורח החיים של שני הצדדים שונה לחלוטין, אך זה בהחלט מאתגר. כאשה דתיה מבית שהתחתנה עם חילוני, אני יכולה להעיד שכשיש אהבה גדולה, אפשר לגשר על הכל, השאלה עד כמה האהבה היא גדולה ומהי רמת הרצון לשמור על הקשר.

אור חמישי – רבים על כל דבר קטן:

אם כל דבר שבן/בת הזוג מעצבן אתכם, אפילו הכי קטן, ואתם מרגישים שאתם מחפשים אותו/אותה – זה סימן לבעיה גדולה בקשר. אני לא מתכוונת לתקופה קצרה וחולפת של מתח ביניכם, כי זה קורה לכל הזוגות. הכוונה היא לתקופה ארוכה וממושכת בה אתם "מחפשים" (במודע או שלא), לפתוח בריב עם הצד השני. כנראה שהמוח שלכם מאותת לכם לחפש דרך לסיים את הקשר.

לסיכום, אין זוגיות מושלמת, זה ידוע לכולם. ואם רק אחד או משניים מהסימנים לעיל מופיעים אצלכם, אין זה אומר שהקשר הגיע לכדי מיצוי. אבל אם כל הסימנים הללו משקפים את הקשר שלכם, כנראה שהגיע הזמן לחשוב אם שווה להמשיך אותו. שלא תחשבו חלילה שאני מטיפה לפרידה. נהפוך הוא- אני תמיד בעד לנסות לתקן ולשקם את מערכת היחסים, אך לפעמים זה פשוט לא זה. זוגות רבים גוררים את הגוויה במשך זמן רב, וזה פשוט חבל. קודם כל, הם מבזבזים זמן על קשר לא בריא שעושה להם רע, בזמן הזה הם היו יכולים לחפש את אהבת האמת שלהם. שנית, ככל שגוררים את הגוויה יותר זמן, בדרך כלל הקשר מסתיים בסוף בצורה יותר מכוערת כי כל אחד מהצדדים צובר מטענים. בנוסף, להיות בקשר לא טוב כל כך הרבה זמן גם פוגע במערכות היחסים שלנו בהמשך כי אנו מגיעים לפרק ב' עם כל מיני טראומות מהזוגיות הקודמת.

לסיכום, בזוגיות צריך להשקיע לפחות כמו בחיפוש עבודה או בהצלחה בעבודה, אבל לפעמים זה לא משנה כמה נשקיע- זה פשוט לא זה וצריך לדעת מתי לקום ולהמשיך הלאה ולחפש את הזוגיות שבאמת עושה לנו טוב. זה אמנם מפחיד, אבל שווה את זה. בוודאות!!

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-28 שנה לחילוניים, מסורתיים ודתיים ומחברת הספרים "סטטוס: בזוגיות" ו"שניים סוכר"

http://doolev.vidisnet.co.il/1

www.doo-lev.co.il

טלפון: 03-6565000