"שבילים לעוד שבילים" הוא הסינגל השני מתוך אלבום בכורה עתידי שדניאל פיין כותב, מלחין ומוביל במסגרת הפרויקט האישי שלו – פיין. את השיר הזה ואת הבאים אחריו באלבום הפיק הלל ריינר – מפיק מוזיקלי ויוצר, העובד בשנים האחרונות תחת השם The Nomad Producer. בפרויקט משתתפים מגוון אומנים, והאלבום משקף את חוויותיו של מוזיקאי ירושלמי לאורך שנות העשרים שלו, ובהן הגוונים הרבים של בדידות וגעגועים, התאהבות ורווקות, חיפוש וגיבוש הזהות והקול הפנימי. כבן למשפחה שבצידה האחד יוצרים ומשוררים ארץ־ישראליים, ובצידה האחר שורשים דרום־אמריקאיים, הזיקה לשני העולמות ניכרת ביצירתו של דניאל, ובאה לידי ביטוי בתזמור עשיר ובשיתופי פעולה עם מוזיקאים מהתעשייה המקומית.

דניאל פיין הוא מלחין, פסנתרן ומנהל מוזיקלי. הוא כותב מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים לזמרים, להצגות ולסרטים. בין יצירותיו – הסינגל "עץ הלימונים"; ההצגה "חוף מבטחים" בשיתוף תזמורת סימפונט רעננה; ההצגה "המקום ינחם אתכם", שאיתה זכה בפרס המוזיקה בפסטיבל עכו 2018; וסרט האנימציה "המנוח", שאיתו זכה בפרס הפסקול המקורי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים Zabut 2021.

"שבילים לעוד שבילים" הוא שיר העוסק בזיכרון, בממד הזמן ובהשלמה עם אובדן. הוא מתעמק באופן שבו משתנה הפרספקטיבה שלנו על אירוע שחווינו, בגלל (או בזכות) חוויות אחרות שצברנו. בבסיס היצירה עומדת ההבנה שדווקא העובדה שזיכרונותינו מאדם אהוב משתנים ללא הרף – זו ההוכחה הגדולה ביותר לכך שמערכת היחסים הזו לא מתה, שהוא חי בתוכנו.

את השיר שרה נינה רפופורט, זמרת ויוצרת ישראלית. סגנונה של נינה מושפע מאוד מפולק, בלוז ומוזיקת נשמה (סול), וניכרת בו אהבתה הגדולה להרמוניות קוליות ולעולמות סאונד אקוסטיים ואינטימיים. את דניאל אומנם הכירה על ספסלי האקדמיה למוזיקה בירושלים, אך בשנים האחרונות היא חיה בפריז וחלק גדול משיתוף הפעולה במסגרת הפרויקט נעשה מעבר לים.