בקניון עזריאלי מודיעין מוצגת עד יום שישי תערוכה קבוצתית בשם "זוכרים. יוצרים. מספרים" של קהילת מודיעין יוצרת לציון אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, המבקשת לתת מקום לשבר העמוק שנותר המרחב האישי והלאומי
"השבעה באוקטובר הותיר אחריו שבר עמוק במרחב האישי והלאומי. תחושות של חוסר אונים, כעס, אכזבה, אימה ואובדן הפכו לחלק מסיפור חיינו. התערוכה מבקשת לתת לתחושות האלה מקום באמצעות ציור, צילום, פסיפס, קולאז׳, טקסט ועבודה בחומר, ולהציג את הדרכים השונות שבהן יוצרים ויוצרות מבקשים להבין את מה שאירע ולתת לו ביטוי".
כך אומרת האמנית והסופרת רות בידרמן על התערוכה הקבוצתית "זוכרים. יוצרים. מספרים" של קהילת מודיעין יוצרת לציון אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שהיא אוצרת. התערוכה מוצגת עד יום שישי זה ברחבת הכניסה לקומה השנייה של קניון עזריאלי מודיעין ומוקדשת לזכר הנרצחים והנופלים, לחטופים ולשבים, לפצועים, למשפחות השכולות ולכל מי שחייהם השתנו מאז אותו בוקר.
אתמול התקיים טקס חגיגי של זיכרון והנצחה באמצעות היצירה, שכלל דקת דומייה לזכר הנרצחים והנופלים, הקראת השיר "איכה" מאת המשוררת עידית גרמה, זיכרון אישי שסיפרה הדסה לזר, אחותו של שלמה מנצור שנחטף מכיסופים ונרצח בעזה. אלעד שמעונוביץ', המשנה לראש העיר ומחזיק תיק התרבות במועצת עיריית מודיעין, נשא דברים, והאירוע הסתיים בשירת התקווה.
האמנים והאמניות המשתתפים בתערוכה הם: אורלי אדמון גולן, גבריאלה אלבז, שרון אלהב, מיטרה אריאלי, רות בידרמן, נטלי בירקן, מיכל בן דוד, דוד שי בן עמי, רות כהן מרק, יהורם גלילי, ניצה גליפת, ענת גלס, עידית גרמה, ענת דור, קרול האוזי בוגנים, קלריסה טייטל, אתי יניב, רותי כרם, תמי לדרמן ירבלום ארבל, דינה מוקמל פרידמן, עליזה סופר, סנדרה דיאנו ויינרב, לימור פרסי, איילת רובין וגבי שי.
היצירות בתערוכה נעות בין עדות אישית לזיכרון קולקטיבי. הן עוסקות בחורבן הבית ובערעור תחושת הביטחון, מנציחות את הנרצחים והנופלים ומעניקות ביטוי לכאבם של יחידים, משפחות וקהילות. יש בהן כיסאות שנותרו ריקים, בתים שנפגעו, דפים שנקרעו, דמויות הנושאות את השבר ומילים המבקשות להשמיע את מה שקשה לומר בקול. כל יצירה מציגה נקודת מבט אחרת, אך יחד הן יוצרות מרחב משותף של זיכרון, התבוננות והקשבה.
לצד הכאב מופיעים בתערוכה גם נופי הארץ. השדות, העצים, הפרחים, השמים והמרחבים הפתוחים מזכירים את יופייה של המדינה ואת הקשר העמוק אליה. הנוף אינו רק רקע להתרחשות. הוא עד למה שהיה, למקום שנפגע ולחיים המבקשים לשוב ולהתקיים. עבור היוצרים הוא הופך למקור של השראה וריפוי, לנקודת אחיזה ולתזכורת לכך שגם בתוך מציאות קשה נותרו יופי, שייכות ותשוקה ליצור.
רות בידרמן:" היצירה אינה מוחקת את הכאב ואינה מציעה נחמה פשוטה. היא מאפשרת להעניק צורה לרגש, לשהות בתוך השאלות וליצור שפה במקום שבו המילים הרגילות אינן מספיקות. באמצעותה ניתן לאסוף חלקים שהתפזרו, לחבר בין זיכרון פרטי לסיפור משותף ולפתוח פתח לנשימה, לשיחה ולהתבוננות חדשה. התערוכה מחזיקה יחד את השבר ואת התקווה, את הזיכרון ואת הרצון להמשיך. מתוך העבודות עולה תקווה לאיחוי הקרעים, להגלדת הצלקות ולבניית מרחב משותף שבו אפשר לזכור, לכאוב, ליצור ולבחור מחדש בחיים. היא אינה מבקשת לסכם את שאירע, אלא להנכיח את הזיכרון ולתת מקום למסע הארוך שעודנו בעיצומו".
"מודיעין יוצרת" היא בית ליוצרים, אמנים, סופרים, משוררים, צלמים, מוזיקאים, מאיירים, מרצים ומנחי סדנאות הפועלים בעיר מודיעין-מכבים-רעות. בימים אלו מוקם מאגר של כל היוצרים המקומיים המאפשר להיחשף ליצירותיהם, ללמוד על תחומי עשייתם וליצור קשר ישיר לשיתופי פעולה, הזמנת הרצאות, סדנאות, מופעים ופעילויות תרבות מגוונות. קטלוג זה נועד לחבר בין הקהילה לבין העושר היצירתי הפועל בעיר, לעודד יצירה מקומית ולהעניק במה ליוצרים מכל התחומים.
"מודיעין יוצרת" הוקם בשנת 2025 על ידי רות בידרמן ונטלי בירקן, מתוך אמונה שיצירה מקומית ראויה להכרה, לחשיפה ולחיבור אמיתי עם הקהילה. הרעיון נולד מתוך רצון לגשר בין היוצרים הפועלים בעיר לבין תושביה, ולהפוך את התרבות המקומית לנגישה, חיה ומשמעותית יותר. לצד העשרת חיי התרבות בעיר, ביקש המיזם גם לסייע ליוצרים להרחיב את מעגלי החשיפה שלהם, ליצור הזדמנויות מקצועיות ולפתח מקורות פרנסה המבוססים על יצירתם.
מאז הקמתו מתקיימים במסגרת המיזם מפגשי יוצרים, ערבי למידה והעשרה, שיתופי ידע, יוזמות קהילתיות ומפגשי היכרות, המעודדים צמיחה מקצועית ואישית לצד יצירת קשרים בין יוצרים מתחומים שונים. אחד המאפיינים הייחודיים של הקהילה הוא רוח הפרגון ההדדי. היוצרים בוחרים לקדם זה את זה, לשתף הזדמנויות, לחשוף יצירות של חברי הקהילה וליצור שיתופי פעולה מתוך ההבנה שהצלחה של יוצר אחד מחזקת את כלל הקהילה. במקביל, המיזם פועל ליצירת חיבורים עם ספריות, מוסדות חינוך, מרכזי תרבות, עסקים וארגונים. זאת במטרה להרחיב את החשיפה ליצירה המקומית ולהנגיש אותה לקהלים חדשים.
https://www.modiin-creates.co.il/
מאז השבעה באוקטובר 2023 יצרה סנדרה סיאנו ויינרב, אמנית קולאז' וטכניקה מעורבת, למעלה מ-100 קולאז'ים בעקבות הטבח ומלחמת חרבות ברזל. "היצירה 'עץ החיים' היא עדות ליומן חזותי שנולד מתוך האירועים מתוך כאב אישי עמוק. המלאך השחור ישנו והיה תמיד – הזיכרון והנשמה הכאובה. העץ הפורה ומלבלב נותן פירות הוא צומח במדבר בתוך הישימון והשממה: וחיים ממשיכים ויכולים להיות יפים. זו התקווה. הקולאז' הוא העדות שלי לתקופה הזאת – ניסיון לזכור, לתעד ולא לשתוק", היא אומרת.
המשוררת והסופרת תמי לדרמן ירבלום ארבל, מחברת הספרים "באתי במעמקי מים", "קמה מהחולות" ו"פני המים קצף", מציגה שיר מרגש, שפורסם באנתולוגיה "הנצחה וניצחון הרוח", "שבילים", גיליון 31. השיר נכתב על סמל ראשון שלמה גורטובניק ז"ל ממודיעין, אותו הכירה במסגרת עבודתה כספרנית בית ספר. תמי: "שלמה היה מאיר פנים לכל סובביו, אוהב אדם ואוהב ספר ודעת. הוא התנדב בספרייה ומצא בה עולמות של חוכמה והשראה. בדרכו הנעימה חיבר בין חברים לספרים והותיר אחריו שובל של אור. שלמה, שהיה חובש קרבי בגדוד 46 שבעוצבת עקבות הברזל (401) נפל בקרב ברצועת עזה, בן 21 בנופלו. יהי זכרו ברוך לעד".
האמנית שרון אבהר מציגה את היצירה "תפילה בצבע" – ציור של ילדה, שנוצר בחודשים הסוערים שלאחר השבעה באוקטובר, מתוך מפגש בין חרדה לתקווה, בין כאב לתפילה ובין ההמתנה לאמונה. "המילים המלוות את היצירה מופיעות בגופן המבוסס על כתב ידה של עדי אודיה ברוך, במסגרת 'אות חיים' – מיזם הנצחה של מעצבים יוצרים פונטים מכתב ידם של הנרצחים והנופלים במלחמת חרבות ברזל בחיבור עם המשפחות השכולות להנצחת זכרם של יקיריהן", היא מספרת.
האמנית הרב-תחומית רותי כרם עוסקת בעיקר בקרמיקה, מפסלת באבן ועץ ויוצרת בפסיפס, בנייר ובחומרים ממוחזרים. היא מציגה בתערוכה פסיפס על לוח פוליגל עם אלמנט פיסולי מחמר. רותי: "היצירה נוצרה בתקופה שאחרי ה 7/10, כאשר התחושה העיקרית שלי לנוכח האסון הייתה של חוסר במילים להביע את הזעזוע והכאב. באותה תקופה החלו גם לחזור החטופים הראשונים וביניהם הילדים שלא הורשו לדבר בשבי. העבודה מתייחסת גם לזה. ההשראה שלי היא לרוב החומר עצמו. הוא הנותן לי רעיונות ומוביל את כיוון היצירה. כמו כן שואבת השראה מהטבע שסביבי, כולל הטבע האנושי".
רות בידרמן, אמנית, סופרת, מרצה, מנחת קבוצות ממודיעין, מחברת הספרים "להפוך את הדף" ו"הכול טוב ויפה" וממובילות קהילת ״מודיעין יוצרת״, מציגה את סדרת הכרזות "רגעים של זיכרון" שיצרה, שבהן נבנה רצף חזותי העוסק ברגע הפגיעה, בעדות וביום שאחרי. כל כרזה נשענת על דימוי יחיד ומינימליסטי, המותיר לצופה מרחב להרגיש, לזכור ולפרש. בתערוכה מוצגת גם היצירה שלה "נערה באפלה". "האור אינו מבטל את החושך, אך הוא מסרב להיכבות. לזכר הנרצחים והנופלים באירועי השבעה באוקטובר, ולימים של אור, ריפוי ותקווה", היא מציינת.
נטלי בירקן, סופרת, מחברת הספרים "תהיה לי הים" ו"תכלת שחורה", מרצה, מנחה סדנאות כתיבה ועורכת ספרותית, המלווה כותבים בתהליך היצירה וממובילות קהילת ״מודיעין יוצרת״, מציגה את היצירה "חבר שלי". "בכל 'הותר לפרסום', הלב נשבר עוד קצת. וכשזה מישהו ממודיעין, החרדה משתלטת – שמא זה מישהו שאנחנו מכירים, או מישהו שילדינו מכירים. אולי הלכו להתאמן באותו מכון כושר, ישבו ביחד על קפה, למדו ביחד בתיכון או ביסודי, היו באותה קבוצה בגן, או התנדנדו על אותן הנדנדות בגן השעשועים. חמש פעמים ראיתי את ליבם של הבנים שלי נשבר לרסיסים ולא יכולתי לעשות דבר, רק לחבק. דרך הטקסט והיצירה אני מנסה לתפוס את השברים הקטנים של הלב ולתת קול לכאב שאי אפשר להכיל", היא מגלה.
קלריסה טייטל, סופרת, מחברת הספר "אמל, תקוות חיי", משוררת, מטפלת רב תחומית, מתקשרת, מורה לתקשור ומנחת סדנאות בארץ ובחו״ל, מציגה את "מִתְגַּנֵּב אֵלַי גְּלוּיוֹת". קלריסה: "שתי היצירות נולדו מתוך המסגרת הלבנה. כשהסתובבתי לחפש אביזרים להציב בתוך המסגרת, נתקלתי בצמד ברווזים צהובים. מיד עלתה לנגד עיני דמותו של עילי ברעם ז"ל, בן של חברים טובים שנרצח בנובה. משם חשתי שרוחו איתי ושאני לא באמת זו שמחליטה מה להניח היכן. היה לי ברור שאציג את שתי היצירות, אך גם בנקודת זמן זו משהו בי ביקש להצמיד להן מילים, כי בסופו של דבר מילים הן היצירה שלי לפני אמנות חזותית. נכנסתי לאתר ההנצחה של עילי כדי לשאוב משם משראה ונדהמתי לגלות שהוא נולד בפורים, דבר שנתן עומק חדש לאחת מהמסגרות. מכן הנביעה של הטקסט הייתה מיידית. היצירה כולה נשלחה להוריו של עילי שהתרגשו עד מאוד מהמחווה ומהחיבור הכל כך לא מובן מאליו בינינו, שכן את עילי לא פגשתי מעולם".
האחיות מרק, רות – סופרת, מאיירת ואמנית רב-תחומית ממודיעין, ושולמית מרק, מעצבת ואמנית רב-תחומית המתגוררת במיאמי, פלורידה, מציגות כרזה עם מיזם ההנצחה הייחודי שלהן לנרצחים ולנופלים בשבעה באוקטובר ולאחר מכן. שתיהן הוציאו לאור ספרי ילדים נוספים המנציחים את הנופלים בשבעה באוקטובר, ובהם "מפונים מהבית" מאת רות כהן מרק (גלילי הוצאה לאור), המוקדש לזכרה של החיילת אופיר שושני שנפלה בכפר עזה בשבעה באוקטובר 2023, ו"אגדת הנמרים" שיצא לאור לזכרו של רב סרן אבי חובלשוילי, שנפל בשבעה באוקטובר בקרב עם מחבלים. במסגרת המיזם "7.10 | כרוך בזיכרון" נפתחה השבוע עד סוף חודש דצמבר 2026 באולם הקריאה בספרייה הלאומית בירושלים תצוגה ובה כ-200 ספרים וחוברות, שנוצרו לזכר נרצחים ונופלים. בין הספרים המשתתפים במיזם ארבעה ספרי ילדים, שיצאו לאור במסגרת שיתוף פעולה בין גלילי הוצאה לאור לבין האחיות מרק: "המלך צדק והאפרסק למלכה" מאת רות כהן מרק; איורים: האחיות מרק – שולמית מרק ורות כהן-מרק, "אדון עם אפרוחים" מאת יואב קפושצ'בסקי; עבוד וחריזה: רות כהן מרק; איורים: האחיות מרק – רות כהן מרק ושולמית מרק, "הלב של ליבי" מאת רות כהן-מרק ושלי משל-יוגב; איורים: האחיות מרק – שולמית מרק ורות כהן-מרק, ו"שמות ארוזים בחרוזים" מאת אשרת אלון ושלי משל-יוגב; איורים: שולמית מרק.
מיטרה אריאלי, מעצבת גרפית, מאיירת ויוצרת, בעלת סטודיו בוטיק למיתוג ולעיצוב אתרים, מציגה בתערוכה את אחת הכרזות הייחודיות שעיצבה, שזכו בתחרות עיצוב של אגודת המעצבים הגרפיים בישראל לשנת 2025 ולפני שנה הופיעו בתערוכה במכון ויצמן, במסגרת פרויקט מיוחד בהשראת גיבורות וגיבורים. מיטרה: "אב עם יד תותבת רפואית אוחז ביד בנו ברוך ואהבה. סמל לתקווה חדשה. 'אנחנו עם של גיבורי־על' – זו לא סיסמה, אלא מציאות. כחיבור בין אישי לקולקטיבי, עם רמז לדור הבא של גיבורי העל. 'לב אמיץ' הוא סיפורם של הפצועים שאינם מוותרים. גם אחרי שהקרב נגמר הם ממשיכים להילחם, לבנות, לאהוב. זהו רגע קטן שמנציח גבורה גדולה של יום-יום. אנחנו כחברה מקבלים אותם באהבה".
הסופר, המשורר, המו"ל (גלילי הוצאה לאור), האמן ואיש התקשורת יהורם גלילי בחר להציג את השיר "הנה מוטלות גדרותינו", המופיע בספרו "פוטו מלחמה", שזכה למענק מאקו"ם לפני הוצאתו לאור. מהדורה מעודכנת של הספר יצאה לאור אחרי השבעה באוקטובר. ספרו השני, "גלי חלומותי", זכה למענק מקרן קיימת לישראל גם לפני הוצאתו לאור. לאחרונה הוא נבחר כאחד ממקבלי "אות החלוצים" מטעם האיגוד הספרדי העולמי לשנת 2026. יהורם: "בשיר 'הנה מוטלות גדרותינו', שנכתב זמן קצר לאחר השבעה באוקטובר, הבעתי את תחושות הכעס, האכזבה העמוקה והמחדל הנוראי של הנהגת המדינה באמצעות תיאורים של האירועים המזוויעים שהתרחשו בשבעה באוקטובר, זאת תוך שימוש בפרפרזה על שירו הידוע של חיים גורי, 'הנה מוטלות גופותינו'. ליד השיר מופיע איור אמנותי מקורי של האמנית גבי קזן, שאיירה את האיורים המופיעים בספרי 'פוטו מלחמה', ובו מופיעים מחבלי החמאס עוברים בברוטאליות את גדר המערכת שהייתה אמורה להגן על תושבי עוטף עזה ועל החיילים והחיילות ששירתו בסמוך לה".
עידית גרמה, ביבליותרפיסטית ומתמחה בטיפול זוגי ומשפחתי, הוציאה לאור את ספריה "בראשית נולדה מילה" ו"מאחורי המילים". היא מציגה בתערוכה את השיר "איכה" – קינה שנכתבה ב-3/8/25, תשעה באב התשפ"ה. עידית: "ביום בו כולנו צפינו בתיעוד נוסף לאכזריות הבלתי נתפסת של ארגון הטרור חמאס בחטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי, בעודי קוראת מגילת 'איכה' ומבכה על חורבן הבית הלאומי והרוחני לא יכולתי שלא לבכות על חורבן הבית האנושי ולשאת תפילה כמהת כיסופים להשבת החטופים החיים והחללים לביתם ולהשבת השכינה לצלם האנוש ובניין ביתנו הנפשי, הפרטי והלאומי".
אתי יניב, בוגרת שנקר במגמת עיצוב טקסטיל, ואמנית רב תחומית, מציירת, מצלמת ויוצרת בפסיפס ומעצבת במגוון רחב של חומרים. מציגה את היצירה "כלניות מתוך השבר". אתי: "מרבדי הכלניות, שסימלו את היופי והתיירות בנגב, קיבלו בשביעי באוקטובר סמליות חדשה והפכו לסמל של כאב וזיכרון. מצד אחד, בצבעם האדום, הן מסמלות את קורבנות הטבח. מצד שני, בפריחתן המחודשת, הן מסמלות תקווה והתחדשות. בציור שלי ביקשתי לבטא את יפי הכלניות בפריחתן מתוך השבר הגדול".
היצירה "שדה החמניות" של האמנית מיכל בן דוד מתאפיינת בזקיפות קומה ומבט למקור האור, השמש, המסמלת את החיים, יפי הטבע, חיוניות האדם ביקום. מיכל: "שדה חמניות שרוף מציג את המוות, המעבר בין זקיפות קומה וחיפש אחרי האור, למול קמילה, גבעולים מושחרים ומבט לאדמה המפויחת והשקט, כשאין חרקים וציפורים. זהו מצב סטטי של מקום שבו הסערה קיימת והכל עומד מלכת. בציור אני מחפשת בשדה החרוך והמפויח את החמניות, שעדיין עומדות זקופות ומחפשות את האור, שאליו נלך, נתחזק ונאיר בו את עולמנו".
היצירה "שְׁכוֹלְאֻמִּי, 2026" של האמנית והסופרת לימור פרסי, מחברת הספר "רותם, הסיפור שלא נגמר" ויוצרת ערכת הקלפים "ממעמקים", כוללת 1,167 צדפים ושיר מקורי מודפס. לדבריה, היצירה המקורית של שתי ציפורי הנפש שלה נוצרה בצבעי פנדה, לאחר אובדן בתה רותם בהיותה בת 16 בלבד. לימור: "השבעה באוקטובר הציף בי כעס, חוסר אונים, עצב וגעגועים גדולים מנשוא. השכול הלאומי והאישי התערבבו בי זה בזה, בעוצמה וללא שליטה. ביצירה זו, בטכניקה מעורבת, בחרתי לשלב את הציפורים עם שיר שכתבתי על געגועים, להדביק צדפים כמספר הנרצחים האזרחים ביום השבעה באוקטובר עצמו. בחרתי להיות אמא שכולה אמא ש י כולה! הציפורים מבטאות את האפשרות לקום, לחיות חיים טובים עם ולצד האבל והאובדן".
גבי שי, אמן יוצר בעץ ממוחזר, המעניק חיים חדשים לחומר שנשכח ומחפש בכל פיסת עץ את הסיפור שהיא נושאת, בחר להציג את היצירה "ואם אחד מאיתנו…!", שבה עץ שנשכח קיבל חיים חדשים. גבי: "פיסות שונות, שנשאו איתן סימני זמן, חיבור ושבר, הפכו לפאזל אחד. פיסה אחת, שהייתה חסרה ממקומה, סימלה את מי שעדיין לא שב הביתה. עם שובו של אחרון החטופים הוחזרה הפיסה אל הפאזל, אך הצלקת שהותיר הזמן לא אפשרה לה לחזור עד הסוף. הפאזל הוא גם אנחנו – חלקים שונים של החברה הישראלית. כל אחד נושא את הסיפור והצלקות שלו ואת החוויות שעיצבו אותו. לעיתים הן מפרידות בינינו, ולעיתים דווקא מחברות. בתחתית היצירה ניצבים שנים עשר שבטים – אחים ואחיות – הנאחזים זה בזה במאמץ לשמור על המרקם העדין של החברה הישראלית, שלא יתפרק. ואולי, כמו העץ שקיבל הזדמנות לחיים חדשים, גם אנחנו נוכל להפוך את השבר לנקודת צמיחה – ולבנות מתוכו חיים חדשים וטובים יותר".
"קְרָעִים" היא יצירה מקורית העשויה קרעי נייר יפני ובד על קנבס, בטכניקה מעורבת, של האמנית קרול בוגנים האוזי וקלריסה טייטל. קרול וקלריסה הכירו דרך תנועה ומוזיקה ב״ריו אביירטו״, ושבו ונפגשו כיוצרות בקהילת ״מודיעין יוצרת״. בשעה שקרול מביאה את עולם ההדפסות על ניירות מיוחדים, את עבודת הטלאים, את החיבורים בין החומרים בין הצבעים בטכניקות משולבות, קלריסה מביאה את עולם המילים והרוח. יחד הן קרעו, הניחו וחיברו את החלקים לכדי קומפוזיציה חדשה, שבה הקרע אינו נעלם אלא הופך לחלק מן השלם. מתוך המפגש בין החומרים נבעו המילים שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהיצירה בעוד שכבה של קרעים על הקולאז' הצבעוני. "מחזוריות החיים, המשתקפת בתנועת הצבעים מן השמים אל הזריחה, אל הדם והאדמה ובחזרה אל השמים, מתערערת לנוכח מה שנגדע בטרם עת. עם זאת, המעגל אינו נסגר. הוא נותר פתוח לזיכרון, לתקווה ולאפשרות שמתוך הקרעים ייווצר עגול, שלם וחדש", מספרות שתיהן.
אורלי אדמון גולן היא יוצרת רב-תחומית, צלמת, מציירת, כותבת, יוצרת קולאז'ים ויומנים חזותיים, מפסלת בחמר ויוצרת פסיפסים ובעלת סטודיו לאמנות במודיעין, שחלקם עשויים מאלמנטים שיצרה בחמר. בזמנו היא התגייסה לנח"ל והגרעין היה מיועד לנח"ל עוז. חלק מחבריה עדיין גרים שם, וסיפור ההלם מהשבעה באוקטובר מובע ביצירותיה. "הייתי שם לפני שבועיים במפגש גרעין והחברים שלנו אמרו שאף אחד לא הגן עליהם. במקרה היו שם 11 יס"מניקים, שהיו אמורים לצאת הביתה והחליטו להישאר לחגוג שם. הם וחברי הקיבוץ שהיה להם נשק קצר. את הרבש"צ רצחו דבר ראשון בכל הקיבוצים, וליד הנשקייה חיכו מחבלים במארב", היא אומרת.
היצירה הייחודית "בין זיכרון לתקומה" של האמן והסופר דוד שי בן עמי, מחבר הספרים "הנערה מטנג'יר", "פסיון" ו"משחקי הדמיון", מבטאת באמצעות שתי תמונות ראי את השבר העמוק שחולל השבעה באוקטובר ביישובי העוטף ובעם ישראל, ולצידו את כוחם של החיים לשוב ולצמוח. "משמאל נחשפים ההרס והחורבן, כשלצידם הספרים "זיכרון" ו־"תקווה" – שני קולות המלווים את התקופה: החובה לזכור והאמונה שאפשר לקום מחדש. ממול משתקפת אותה מציאות כשהיא שבה לחיים – פורחת, מתחדשת ומביטה קדימה. הספר "הקיבוץ כדרך חיים" מסמל את הבחירה להמשיך ולהיאחז בקהילה, באדמה, באהבת הארץ ובחיים עצמם – למרות הכול, ומתוך הכול", הוא אומר.
גבריאל אלבז, אמנית ויוצרת ובוגרת תוכנית Mastery של Milan Art Institute ולימודי פסיכותרפיה באמצעות אמנות בשיטת נוביצקי, מציגה את היצירה "עם ישראל חי 🇮🇱", שבמרכזה יושבת ילדה מול דף ציור. עיניה הגדולות פונות אל הצופה בשקט, אך על הדף שלפניה אין עוד ציור ילדותי תמים. כתמי האדום מתפשטים וזולגים מעבר לשולחן, כאילו המציאות הקשה אינה יכולה להישאר תחומה בתוך הציור. לדבריה, האדום נושא משמעות כפולה: צבע הכלניות המזוהות עם "דרום אדום", שהפך לצבע של דם, אובדן ואימה. מאחורי הילדה משולבים קטעי שירה שגזרתי באקראי מספר ישן, מבלי לקרוא אותם. "רק לאחר השלמת היצירה גיליתי שאחד מהם לקוח מתוך "קינה על מות אחינו" מאת נתן יונתן, ובקטע האחר מופיעים דימויים של אש, היעלמות ודממה – כאילו היצירה בחרה לעצמה את מילותיה. הציור עוסק באובדן התמימות של ילדי השבעה באוקטובר: ילדים שנאלצו לראות, לדעת ולחוות את מה שאף ילד אינו אמור לשאת. מבטה הישיר של הילדה מבקשת מאיתנו לא להסיט את העיניים אלא לראות, לזכור ולהיות עדים", היא מספרת.
עבור איילת רובין, אמנית רב-תחומית וסופרת, מחברת ספר הילדים "סבא עודד רופא עצים", מפעילה סדנאות וחוגים בתחומי רקמה וטקסטיל, נופים מדברים אליה בכל מדיום: צילום, ציור, רקמה וכמובן השהות בהם. נופי שדות הם נוף ילדותה בערבה ותמיד הם מעוררים בה את התשוקה ליצור בהשראתם: אדמה, מרחבים, חלוקה לשדות חקלאיים, קו אופק, עצים ושמיים. איילת: "רקמתי את נופי יישובי העוטף. חלוקת השדות לגידולים חקלאיים, בתי הישובים עם גג אדום, פסטורליה, שקט ויופי אין סופי שהופר ב-7/10. באופן סימבולי רקמתי שבעה ברושים ועשרה בתים, ואת הצבע הצהוב אני מקפידה לשלב מאז בכל הרקמות שלי. הטראומה הלאומית נגעה בכל אחת ואחד באופן אישי. בשבעה באוקטובר שהו אחי ומשפחתו במשך שעות בממ"ד ביתם באחד מקיבוצי העוטף, ובהמשך פונו מביתם למשך שנה. גם בני ביתי חוו את המלחמה כל אחד בדרכו. בן זוגי ביצע במלחמה מאות ימי מילואים ושני הבנים שלנו משרתים בשירותי הביטחון".
