השחקנית אלי לוי הייתה אורחת התכנית "הקול טוב" ברדיו סול.

לוי סיפרה על קריירת המשחק שלה ועל התקופה שהתגוררה בניו יורק. כמו כן, הקריאה מספר קטעים במסגרת פרויקט הד סטארט שמטרתו לצלם סרט קצר בהשראת הספר "אמן האשליות" (הוצאת בוקדיל).

ראשית היא הקריאה את ההקדמה של הספר:

מכירים את אלה שעובדים מהלפטופ שלהם מהמלדיביים? שמצלמים את האישה שלהם מחזיקה להם את היד, מסתובבת ומחייכת כשהים ברקע בצבע טורקיז?

כמה פעמים אמרתם לעצמכם – בזמן שאתם רוכנים מעל המחשב בעבודה – שיום אחד תחליטו החלטות על פי צו הלב? שיום יבוא ותגיעו למימוש מקצועי ואישי? שיש אהבה אמיתית או עבודה יותר מעניינת באופק ואתם תיצרו לעצמכם את הסרט שלכם? ובכן, לסרט הזה קוראים "הממד החמישי".

זה לא מקום פיזי והוא גם לא זמן. בממד הזה יש לזמן משמעות אחרת. כל אירוע הוא נקודה במרחב רב-ממדי, ואתם בוחרים לעצמכם את ציר הזמן, אתם חיים לפי הקצב שלכם.

הכל קורה כפי שהוא צריך לקרות מפני שרק כשאתם מוכנים הדברים מתרחשים. מכאן מגיע הביטוי "זה היה מדויק". אין צירופי מקרים, יש רק הזדמנויות.

הממד החמישי הוא מצב של תודעה. הוא מרחב שבו התבניות האנרגטיות משודרות בתדרים גבוהים יותר. זה מקום מופלא שבו שאתם יכולים לחיות את חייכם ממקום בטוח, לבחור מתי ואיך להשתלב במציאות בחוץ ולהגיע לשליטה מלאה בחיים שלכם. זה לא גן עדן, כי התנאים לכניסה לגן עדן הוא שתגיעו ללא רוח חיים ובמקום הזה אתם הכי חיים שאי פעם תהיו.

השאלה הכי חשובה שמרחפת מעל הקטע שקראתם כעת היא איך מגיעים לשם?

המעבר בשער לממד החמישי הוא מצב מנטאלי. כדי לעשות את המעבר צריך להיות בתנועה. כמו שנוסעים באוטו והנופים חולפים על פנינו, ברגע שתצאו לדרך מנגנון הבריאה יציע לכם אתגרים חדשים.

זו אנרגיה של אהבה, וכל מה שצריך זה לפגוש מישהו שייתן לכם יד וייצא אתכם לדרך.

לאחר מכן הקריאה את שיר הנושא של הספר:

תפגשי אותי בקצה.

במקום שממנו אין דרך חזרה.

כשתלכי לאיבוד

כשהאור יכבה

כשהדפיקות בדלת יגברו

אני אפגוש אותך. בקצה.

כשתפלי ותחפשי יד מושטת.

כשתיכנסי לדרך ללא מוצא

כשתבכי בלי סיבה

אני אפגוש אותך. רק שם. בקצה.

כשהשמיים יפלו

כשהחומות יקרסו

כשהמילים ייגמרו

כשהאנחות ייפסקו

אני אהיה שם. בקצה.

אני הקצה.

לסיום, לרגל יום האישה הקריאה אלי את השיר "תמיד אישה" ששרה פנינה רוזנבלום: