אפשר לתת לשינויים בחיים לקרות סביבנו, ואפשר להשפיע עליהם באופן יזום. לוהאריה לוקחת אותנו צעד אחר צעד בדרך למימוש והגשמה של מציאות חדשה עם סדרת הפעלות שמע מדיטטיביות
העולם מתקדם בקצב מסחרר וכך גם אנחנו. תהליכים שבעבר נמשכו שנים רבות, קורים כעת כהרף עין. אנחנו רואים האצה של טרנדים ומגמות במוזיקה, באופנה, באמנות, בתרבות, בטכנולוגיה ובכלכלה. עוד לא הספקנו להסתגל לטרנד מסוים והוא כבר מתחלף באחר.
אפשר לתת לשינויים בחיים לחלוף סביבנו, ואפשר להשפיע עליהם באופן יזום. לקראת השנה החדשה, ישבנו עם לוהאריה לשיחה על התחלות חדשות ושינויים. כיצד ניתן לעשות אותם באופן יזום, בקלות ובכמה שפחות מהמורות בדרך.
לוהאריה מסבירה על יצירת מציאות: מרעיון למימוש
על פי לוהאריה, תהליך של שינוי או יצירת מציאות חדשה נע על פני שני מוקדים: פנימי וחיצוני – מי, ומה.
המוקד הפנימי מתמקד במי נרצה להיות. הוא כולל טיוב של דפוסי מחשבה, רגשות, רצונות, הלך רוח פנימי, מקורות השראה, האופן בו מתנהל השיח הפנימי שלנו, ועוד. המוקד החיצוני עוסק במה נרצה להגשים ולהוציא לפועל בחיינו, במעשים, התנהגויות, ובאופן שבו אנחנו מתנהלים בסביבה שלנו.
על מנת להצליח ליצור תנועה ושינוי יזום בחיינו, נתחיל בשינוי המוקד הפנימי. משם נגייס את היכולות והכוחות הנפשיים אל תנועה ושינוי חיצוני בכיוון הרצוי.
זה מתחיל בשיח פנימי כנה, ישיר ובהיר, שחותר להבנת התכלית האישית, הכיוון והיעד. זוהי יכולת ליצור חשבון נפש באופן אובייקטיבי וסקרן, להעמיק דרך השכבות השונות שמרכיבות את האישיות שלנו, אל תוך המרכז הפנימי שלנו. לזהות מי אנחנו עמוק בפנים. מה החזון והמהות שעומדים בבסיס מי שאנחנו, מה חשוב ומשמעותי עבורנו.
לכל אחד מאיתנו יש מרכז פנימי שכזה, ואף מרכז אינו דומה למשנהו. המפגש עם המרכז הפנימי, יכול להיות תחושה רגשית, הבנה שכלית, כוח דחף של רצון שעולה מתוך העצמי, או חוויה של הזכרות. החיבור למרכז הפנימי הינו אינדיבידואלי ומבוסס על חוויה אישית.
כאשר אנחנו מכוונים את עצמנו לאותו מרכז פנימי ומקיימים הקשבה לחזון והרצון הפנימי העמוק, אנחנו חשופים לכוחות הנפשיים שלנו. כוחות אלו הם הדלק המניע אותנו לפילוס הדרך בעד המניעות והבלמים שקיימים בנו, בעבור שינוי ויצירת מציאות.
במאמר הזה נעבור דרך ארבעה שלבים ליצירת מציאות והתחלה חדשה. לכל שלב מצורפת הפעלת שמע מדיטטיבית שתומכת אותו. הפעלות השמע המדיטטיביות מאת לוהאריה הן קטעי אודיו המשלבים דמיון מודרך, מוסיקה, ומילים התומכות את התהליך. ההאזנה להפעלות השמע מאפשרת הזדמנות לכל אדם לעבור את השינוי בהתאם לנכונותו ורצונו.
פלייליסט עם ארבעת הפעלות השמע: התחלות חדשות.
שלב ראשון על פי לוהאריה: להסכים לשחרר את העבר
השלב הראשון בתהליך יצירת מציאות חדשה, הוא היכולת לשחרר את העבר. פעמים רבות אנשים חווים קושי להתקדם בחיים ולשנות הרגלים, כתוצאה מהיקשרות לעבר והיעדר מוכנות לשחרר אותו. העבר נוטה לרבוץ על גבנו כמטען עודף של סיפורים, מסקנות, תפיסות ואמונות, וחוויות של פגיעות וכאב. אנחנו אוגרים כעסים ונוטרים טינה לאנשים אחרים, לעצמנו, או למציאות עצמה, אותה אנחנו חווים כבלתי צפויה ומאיימת.
היכולת להתחדש, מתחילה באפשרות לשחרר את המטענים, להמיר את הפגיעות בחשיפות, ולהסכים לחוות את המציאות באופן מאוזן ואובייקטיבי. ממש כמו שילד מתבונן על העולם ועל עצמו – בעיניים חפות מדעות קדומות, מלאות תקווה וסקרנות, ובחוויה של מסוגלות ויכולת.
שלב שני: לוהאריה מסבירה על כיוונון שלושת המוקדים: רצון, מחשבה ורגש
השלב השני ביצירת מציאות על פי לוהאריה, הוא כיוונון של שלושה מוקדים: הרצון, המחשבה, והרגש
בשלב בירור הרצון, נגלה שאנחנו מורכבים מהמון קולות וכוחות שלא תמיד מסתדרים זה עם זה. מיומנות שתעזור לנו מאוד להתקרב לאותו מרכז שדיברנו עליו קודם, היא זיהוי המקור של הרצונות שלנו. ישנם רצונות שמגיעים מבחוץ, שנועדו להתאים את עצמנו לנורמות של מה שנהוג, מקובל ונחשב בעולם. או מה שהחברה מגדירה כראוי ונכון. ישנם רצונות שנובעים מציפיות שיש לאנשים אחרים מאיתנו. ומתחת לכל אלו, ישנו רצון אותנטי המחובר אך ורק לעצמנו, דרך אותו המרכז הפנימי שלנו.
חשוב בשלב בירור הרצון, לשחרר דעות קדומות שעלולות להיות לנו על עצמנו או על העולם. להניח לרגע בצד את המיינד ואת התפיסות של מה ראוי, מה אפשרי, מה כדאי, ורק להקשיב לכוח הרצון, ללא תגובה, ביקורת או שיפוטיות.
נגייס את המחשבה שלנו לטובת הרצון. נשתמש בדמיון כדי להעלות בעיני רוחנו רעיונות ודרכים מגוונות להגשמת המציאות הרצויה. על ידי התמקדות פשוטה ורתימת הדמיון שלנו, אנחנו יוצרים הדמיה ויזואלית ממשית של הגשמה. ההדמיה הזאת הרבה יותר חזקה מכל מחשבה שלילית כמו ספק, ציניות ופחד, שעלולים לבלום אותנו והיא מעוררת לחיים את מה שאנו חושבים עליו ומקרבת אותו אלינו.
נציף באופן יזום רגשות שתומכים את ההגשמה של המציאות הרצויה. נפנה אל עבר הרצון שלנו רגש שיש בו תקווה, חופש, אהבה, תמיכה, תחושת מסוגלות וביטחון.
שלב שלישי: העצמת כוחות תומכים, או כמו שלוהאריה אומרת: ״לראות את הקיים, לנבוע מיש, להתמיד ולהתחדש״
אם נסתכל על חיינו, כפרטים וכחברה, נראה דפוסים חוזרים של פעולה ושינוי מתוך צורך, קושי, חוסר והרס. זוהי תנועה מאולצת הנוצרת כאשר אנחנו נדחקים עם הגב לקיר ואין לנו ברירה אלא ליצור שינוי.
לדוגמה, אדם ששואף לרכוש מקצוע כדי בעתיד לפתוח חברה, להשפיע בעזרתה על העולם ולעזור לאנשים רבים. הוא מצליח להתקבל לתפקיד מצוין, שמאפשר לו רווחה כלכלית, למידה והתפתחות. מגיע הרגע שבו הוא ממצה את התפקיד, ועליו להתקדם לשלב הבא, אל עבר המטרה והחזון שלו. אולם, הוא מתקשה למצוא תמריץ לעזוב את הבטחון והיציבות שמעניק לו מקום העבודה הנוכחי, ולהעדיף עתיד בלתי ידוע. לכן, הוא ימשיך להשקיע את זמנו ומרצו בעבודה שאמנם העניקה לו רבות, אך אינה מגלמת את מלוא הפוטנציאל והרצון שביקש להגשים. בעקבות היעדר החיבור לרצונו האותנטי, בהדרגה המוטיבציה שלו תרד, יתעוררו קשיים בביצוע המשימות, תלונות והיעדר שביעות רצון, או חיכוכים בין-אישיים. בסופו של דבר מה שיניע אותו הלאה מאותו התפקיד, תהיה תנועה עם הגב לקיר, ביקורת עצמית או חיצונית, קושי, חיכוך, וחוסר נעימות.
מכירים את זה? קרה לכם? אם לא בקריירה אז אולי בזוגיות, במעבר דירה, או בכל שינוי אחר?
זהו תרחיש נפוץ מאוד.
לכן, לוהאריה ממליצה להיות קשובים ונאמנים לרצון האותנטי, ולהעדיף אותו על פני הנוחות והביטחון שמספקים אזורי הנוחות. היא קוראת לזה ״מאזור נוחות אל אזור התפתחות״.
אבל כיצד עושים זאת? איך מגייסים את התעוזה והאומץ לעזוב אזור נוחות ולנוע אל עבר מחוזות חדשים ובלתי ידועים?
התשובה היא; הסתמכות על ההישגים ומוקדי הכוח שיצרנו בתוכנו.
כאשר אנחנו יודעים לזהות את השינויים שעשינו.
את הקשיים שעליהם התגברנו.
את התחומים בהם התחזקנו וסיגלנו מיומנות.
כאשר אנחנו מוקירים את הדרך שעשינו ואת ההישגים שיצרנו.
כאשר אנחנו זוכרים את כל הפעמים שבהם חשנו חוסר ביטחון, חוסר מיומנות, ובכל זאת התגברנו והתעצמנו.
כל אלו מהווים בסיס איתן ממנו אנחנו יכולים לנוע בבטחה אל עבר המדרגה הבאה.
חשוב לטפח ולהוקיר את מוקדי העוצמה האלו ולהיות בהכרת תודה כלפי עצמנו. אבני דרך אלו הן שמאפשרות לנו לגייס ביטחון ביכולת שלנו לנוע אל השלב הבא.
כמו שלוהאריה אומרת: לראות את הקיים, לנבוע מיש, להתמיד ולהתחדש.
שלב רביעי: חוק המשיכה – איך למגנט את המציאות שאנחנו רוצים להגשים
לעיתים כה רבות אנחנו נוטים להתאהב בחיפוש ובכמיהה. שירים רבים נכתבו על החיפוש אחר הבלתי מושג. סיפורים רבים סופרו על תחושת ההחמצה המתוקה, שבכמעט-להגשים את משאלת הלב שלנו.
התחושה שהדברים אינם פתורים, שאנו כה קרובים אך טרם הגשמנו את מלוא הפוטנציאל שלנו, מעניקה חוויה אשלייתית של משמעות ותכלית וממקדת את הנפש בתהליך מתמיד של חיפוש. אך בפועל הדבר מכלה את כוחות הנפש מכיוון שהוא יוצר ניסיון הגשמה, גיוס כוחות נפשיים, עצירה ובלימת התהליך, תחושת אכזבה, ומסקנה של כישלון והיעדר מסוגלות, שמכבים ומרחיקים את הרצון.
לעומת זאת, מימוש הרצון וההגשמה שלו בחיי היומיום, הינה חוויה עוצמתית ועמוקה לאין שיעור. אשר מעבר לחיזוק תחושת הביטחון, החופש והמסוגלות, היא מעצימה את העצמי, מחזקת את הנפש ומעניקה את היכולת להשפיע גם על אחרים, להיות עבורם מקורות השראה ומורי דרך.
איך עושים זאת? על ידי הכרה ושימוש בחוק המשיכה.
בשלב זה נסכים לא רק להביט על המציאות הרצויה ממרחק ״בטוח״ כאשר אנו ״יושבים על הגדר״ אלא ״ללבוש אותה״ עלינו. להתמזג איתה, לראות אותה קיימת וחיה בתוכנו, ובוקעת מאיתנו אל החוץ. כאשר אנחנו מסכימים להתמסר לרצון שלנו ולמה שמשמעותי עבורנו ולמשאלת הלב שלנו, אנחנו הופכים בעיני עצמנו למשדר רב עוצמה של המציאות הרצויה.
זוהי פתיחה של הלב לידיעה שאנחנו ראויים להגשים את רצוננו ומשאלת ליבנו. ולחוות סיפוק, שפע, שמחה, רווחה ומימוש עצמי מורחב ומועצם.
אנחנו פוסעים בחיי היומיום שלנו בדרך להגשמה, וכמו מגנט המושך אליו את הדומה לו, כל דבר שקורה סביבנו נצבע בצבעי ההקרנה שלנו. החיים מתחילים להביא אלינו רעיונות, ממשקים, חיבורים והזדמנויות, אשר כולם נועדו לשרת אותנו במימוש, יישום והגשמה של המציאות פנימית שמתקיימת בנו.
בשלב הזה, כל שנותר לנו הוא לפסוע בשביל הפרוש עבורנו, מתוך בטחון ואמונה בדרך.
וצעד אחר צעד, להגשים את אשר חפץ לבנו בחריצות, סקרנות, התמדה ואהבה.
