רחל גנור ניצלה את תקופת הקורונה כדי לעבור חוויה יוצאת דופן: רעיית צאן.

אילנה פורטנוי, כתבת "יוצאים קבוע", התלוותה אליה למושב טל שחר, שם מתחילת אפריל היא רועה את הצאן.

"לפני שנה עשיתי סטופ בחיים", מספרת גנור בת ה-49. "שאלתי את עצמי מה אני אעשה כשתנחת עליי הזקנה ואני אשאל את עצמי מה עשיתי בחיים? הלכתי יום יום לעבודה במשרד?"

איך הגעת לזה?
"עם תחילת הסגר התחיל להיות מאוד צפוף בבית ולחוץ וחיפשתי משהו אחר, רחוק מכל הלחץ. נכנסתי לאול ג'ובס וראיתי שמישהו מחפש רועה עזים ואמרתי לעצמי שזו ההזדמנות שלי. מרגע שהגעתי לכאן הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון. להיות פה בלי אנשים שמבלבלים לי את המוח – רק אני והעזים – זה כיף גדול".

מה את חושבת על העיזים?
"זו חיה מלאת עוצמה וכוח. יש לה את הרצון שלה ואף אחד לא יזיז אותה. היא עקשנית מתוך מקום של כוח".

היא מזכירה לך את עצמך?
"אני מזל גדי אז יכול להיות שכן".

מה את עושה אם העזים לא מקשיבות לך?
"אני לא אומרת להן לאן כן, אלא רק לאן לא ללכת. צריך לדמיין אותן כקבוצה שקשורה בחוט. כל עוד אני נותנת להן את המרחב שלהן בלי סכנה הכל בסדר. הן מנהלות את עצמן".

התיאור של רועה צאן מנגן בחליל זה אמיתי או אגדה?
"אמיתי לגמרי. העזים הן בעלי חיים מאוד מוזיקליות והן מאוד אוהבות שאני שרה להם".

מסר לקוראים?
"הקורונה זה אקס טריטוריה. זו התקופה להתנסות בכל מיני דברים ולחוות חוויות מיוחדות. אל תפחדו להתנסות בדברים שהם מחוץ לקופסה. החיים קצרים מדי בשביל לבלות אותם בפקקים".

כתבה: אילנה פורטנוי, אריאל פורטנוי

עריכת וידאו: רוני גנור

הכתבה צולמה עבור "מבט גן", מגזין הטלוויזיה הקהילתית של רמת גן.