"הפוקוס הוא על יהודים ישראלים שהם ערבים במוצאם. אפשר לקרוא להם יהודים יוצאי ערב, אבל גם אפשר לקרוא להם יהודים-ערבים". כך אומר הבמאי סיני פתר בראיון מיוחד לקראת הצגת הבכורה שתתקיים ב-17.4 בתיאטרון יפו
תיאטרון יפו מעלה הצגה חדשה ומבטיחה בשם "אנא מן אל יהוד", שהצגת הבכורה שלו תתקיים במוצ"ש 17.4 בשעה 20:30 בתיאטרון יפו. מדובר במחזה מוזיקלי מאת אילנית סוויסה שנכתב בעקבות הנובלה של אלמוג בהר על משורר ישראלי צעיר המתבשר על זכייתו בפרס ראש הממשלה, ודווקא אז מתהפכת לשונו והוא מדבר במבטא עיראקי ובערבית, לתדהמת סובביו.
"הסדנה התגלגלה לחיפוש אחר טקסטים למופע. כך הגעתי לנובלה של אלמוג בהר", אומר במאי ההצגה סיני פתר. "ההצגה נולדה בסדנה שקיימתי עם תלמידים למשחק בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים. הסדנה שהנחיתי בשיתוף פעולה עם השחקנית סמירה סראייה נועדה לעסוק בחוויית המפגש של המשתתפים עם הדיבור בערבית ועם השפה הערבית בכלל. שפה זרה, שפת אויב ואולי שפה מהבית? ערבית זה רק לקלל, או אולי גם דיבור של סבא ושל סבתא? מה גלוי ומה מוסתר במפגשים כאלה, ומהו הצורך הזה לכסות על שפת בית אבא?".
אתה ידוע כבמאי שידוע בעיסוקו עם שאלת הזהות. מהו הייחוד של ההצגה החדשה?
"עד היום עסקתי בפרובלמטיקה של מפגשי יהודים-ערבים. קו התפר הגיאוגרפי והנפשי, קווי ההדרה וסבבי הדיכוי והאלימות שכנגד. הפעם הפוקוס הוא על יהודים ישראלים שהם ערבים במוצאם. אפשר לקרוא להם יהודים יוצאי ערב, אבל גם אפשר לקרוא להם יהודים- ערבים. והכי טוב זה שהם יקראו לעצמם כאוות נפשם. גיבור המחזה שלנו עושה לאורך המחזה את הבחירה שלו".
על מה הקפדת בבימוי של ההצגה?
"בבימוי ההצגה נעזרתי הרבה בדיאלוג עם המעבדת, המחזאית אילנית סוויסה, ועם הדרמטורגית עדי חורש. אילנית הייתה שותפתי בעיצוב הסגנון האירוני והמוזיקלי (מוזיקה: יאיר דלאל ) של האגדה העירונית הזאת. היא גם זו שהעלתה את רעיון הגג כדימוי כולל, שבתוכו מתרחשת שרשרת האירועים המוזרים. עם השחקנים הצעירים התמדתי לחפש את האמת הפנימית, לצד הסגנון האירוני בו עוצבו הדמויות".
כיצד השפיעה הקורונה על המצב?
"הקורונה שלחה את כולנו לסבבי סגר בהם הופנם באופן אינדיווידואלי התהליך של החיפוש אחר שורשים וזהות – נושא ההצגה. לא יכולנו לשער שכולם יעסקו במציאות במגיפה מסתורית המפיצה וירוסים – אירוע מחולל שנכתב קודם הקורונה, במחזה שלנו. חזרנו לחזרות רעבים לעבודה וגם חמושים בידע אישי על הפחד מהווירוס התוקפני. אצלנו בהצגה – בנימה מחויכת".
מהי הזיקה האוטוביוגרפית שלך לנושא?
"גדלתי אשכנזי בשכונה, שכולה כמעט מזרחית בדרום תל אביב. המזרחיות הקיפה אותי למרות שהייתי שונה ממנה. נשארתי סקרן לשפה ולזהות האחרת. לאחרונה אני לומד ערבית. זו שפה שמאתגרת ומושכת אותי. מאז שנחקק חוק הלאום הממעיט במעמדה, גברה חשיבותה בעיניי"
במה הרלבנטיות של ההצגה למצב בארץ?
"ההצגה רלוונטית כי היא נוגעת בוירוסים של הזהות האחרת המודחקים אצלנו. תחת כור ההיתוך הדורסני של הציונות, הושלכו הצידה בחיפזון סממני התרבויות השונות של דורות – הורינו וסבינו. נחפזנו להתיך את הכל למסה אחת, לשפה שהיא נפלאה בעיני, העברית, אבל שחסרה לצידה שפות אחרות. הערבית נדחקת הצידה יותר מכולן על רקע הסכסוך הממאיר. על רקע שנים רבות של אפליה והדרה של המזרחיים כאן, ההצגה מעלה שאלות לגבי נוכחותה כאן ועכשיו, כמו נוכחותן של זהויות טרום הגירה אחרות שלנו".
קישור להצגה "אנא מן אל יהוד":
http://www.arab-hebrew-theatre.org.il/show.php?id=6594
