אם לא ראיתם עד עכשיו את "מורתי התמנונית" סרטו המדובר של קרייג פוסטר, שזכה באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר – זה כנראה בגלל שאתם חושבים בטעות שמדובר בסרט ילדים סוג ג' שבו המורה המוזרה הופכת בלילה לתמנון.
מופרך ככל שזה יישמע זו הסיבה שאני עצמי דילגתי עליו בבוז והתייחסתי אליו כמו לעוד סרט שכולם מדברים עליו ללא שום סיבה של ממש.
אז מה גרם לי לתת לסרט הזדמנות? הסיבה שנתתי לסרט צ'אנס הוא הטריילר המקסים שלו. נשביתי בקסם המהפנט של הצילומים התת ימיים שרימזו על כך שיש עוד עולם שאליו אפשר לברוח ולו רק לשעה קלה. מעבר לזה, מודה אני כי צופה בסרטי טבע על ג'ירפות ואריות.
הטריילר:
חוץ מהצילומים התת ימיים המרהיבים, יש משהו בסרט הזה שהוא עוצר נשימה. כמעט כל משפט בסרט שווה סטיקר משל עצמו למשל: "התמנונית לימדה אותי שאתה לא אורח בעולם הזה, אתה בן בית" או "ברוך הבא לעולמי התמנוני", שיהפוך בקרוב לשלט בכניסה לחדר שלי.
בכל הנוגע לתמנונית, מדובר ביצור מופלא שחי בסך הכול שנה, אבל עם יכולות מדהימות שהרבה בני אדם היו חולמים עליהן. יצור ערמומי, מתעתע, מהיר, חכם בצורה בלתי רגילה, אבל עם חוש הומור ורצון לשחק ולהיות נאהב כמו כל יצור אחר בעולמנו.
מדובר למעשה בחילזון שאיבד את הקונכיה שלו במהלך האבולוציה. מה שהופך אותו לחיה שברירית שהיא טרף קל לכאורה לכרישים. למה לכאורה? כי מדובר ביצור חכם, שיודע להסוות את עצמו, להתחפש, ולהתל בכריש כמו שמעט מאוד יצורים בעולם המים מצליחים לעשות. לא דבר של מה בכך.
מצד שני הוא יודע לפצח קונכיות קשיחות ולזלול את הרכיכות שבתוכן בעזרת שיטות גיאומטריות. כן, מה שאני לא למדתי ב-12 שנות לימוד היצור הזה לומד בתוך כמה שבועות. כמו שהיוצר מגדיר את זה: "הוא חי מעט, לומד מהר". עוד סטיקר.
יש כמה סצנות בלתי נשכחות בסרט הנדיר הזה, כמו החיבוק בין היוצר לתמנונית, שמתאפשר רק בזכות אמון שהוא רכש במשך כמה חודשים. המלים "אני בוטחת בך" אמנם נאמרו מפיו של היוצר, אבל כשאתה רואה את ההתנהגות של התמנונית זה לגמרי מתלבש עליה. היא מסתכלת עליו, מושיטה את זרועה אליו ואפשר לראות שנוצר שם חיבור חד פעמי.
לא נעשה ספוילר, כי באמת מדובר במסמך מרתק, רק נגיד שזה דוקו עם תסריט חכם, רגיש שאולי לא יהפוך אתכם לצמחונים, אבל לבטח יגרום לכם לפחד פחות מתמנונים ולעולם לא להעלות על הדעת את האפשרות לפגוש אותם על הצלחת.
