בתקופה שהקרקע בוערת שחר כהן מהעראק רוקס, דווקא מצא קצת נחת ברמת גן. הוא נקלע לכיכר אורדע שם מתופף צעיר ניגן לעוברים והשבים על התופים.
לפתע הגיע איש מבוגר וביקש ממנו לשבת על התופים. "הוא ניגן בכזה מקצב טוב והיה כזה גרוב שהאוזניים שלי הזדקפו. הייתי חייב לצלם את זה", אומר כהן. הסרטון שהעלה כהן לפייסבוק הגיע ל-15 אלף צפיות בפייסבוק ועורר עניין רב ושיתופים.
כהן מוסיף כי "עניין הסרטון הגיע לידיד המשפחה של המתופף המבוגר והם פנו אלי והודו לי. מסתבר שזו תקופה לא קלה עבורו, הוא עלה מהאי קרים בברית המועצות לפני כמה חודשים ובשל גילו המבוגר שקרוב ל-70, הוא חווה קשיי קליטה. הסרטון הזה עודד אותו מאוד. מדובר למעשה במתופף שהיה מאוד ידוע במקום ממנו הוא בא".
צפו בסרטון של המתופף המבוגר מהאי קרים:
היום בכיכר אורדע, מתופף צעיר ישב וניגן כדי שיזרקו כסף לכובע.הסבא הזה הגיע, מתקשה בהליכה וביקש לשבת על כסא המתופף, האויר התמלא בגרוב משוגע.יש דברים שלא שוכחים לעולם:
פורסם על ידי Shahar Cohen ב- יום שלישי, 30 ביוני 2020
כהן, שכמו רבים מהאמנים בישראל אינו מופיע עקב ההגבלות שאוסרות על התקהלות מעל 20 איש. "בלתי אפשרי כלכלית עבור אמנים קטנים להרוויח מהופעות כאלה ובטח עבור אמנים שממלאים את קיסריה", הוא אומר.
מי עוד נפגע מהסיפור הזה?
"בשרשרת יש עוד הרבה בעלי עסקים עצמאים שנפגעו כמו חדרי חזרות, אנשי במה סאונד ותאורה, אולפני הקלטות ועוד".
למה אמנים כמו אייל גולן ומשה פרץ לא מצטרפים למחאה?
"המחאה חוצה ז'אנרים, כולם נפגעו. אני יודע שישי לוי עלה לירושלים ועידן עמדי למשל תומך במחאה, והוא אפילו הגדיל ופתח קרן למי שעובד איתו שבה הוא מפריש להם כספים".
מה אתה אומר על ההתבטאות של אסף אמדורסקי?
"אני חושב שכשבנאדם יושב בבית כמה חודשים ורואה שכל האנשים סביבו לא מרוויחים כסף, הממשלה מנותקת, ויש חוסר התייחסות לאמנים אז הוא מתוסכל. מנסים לקחת את זה למקום של אליטות אבל זה לא נכון, הטריק הזה כבר מוצה."
לאן המחאה תוביל?
"קודם כל טוב שיש סולידריות כי הדברים לא יתחילו לזוז מהממשלה, אלא מהשטח. כשמוזיקאים אנשי סאונד ומועדונים מתאגדים אם זה בלפרגן ולעזור אחד לשני איפה שניתן ואם להתאחד לאיזשהו כוח כמו "איגוד המוזיקאים" החדש שתמכתי בהקמתו, אפילו לא בצורה פוליטית, כי הרי זה לא עניין של מפלגות אלא מגזר מסוים, אז יש לנו סיכוי לעשות שינוי".
אתם מזוהים כשמאל רדיקלי.
"זה מאוד נוח לתייג. הממשלה שלנו מתמחה ב"הפרד ומשול". מירי רגב למשל פיזרה בזמנו הבטחות לגבי תמיכה באמנים בתחום המוזיקה המזרחית. אני משלב במוזיקה שלי רוק עם מוזיקה מזרחית ולא קיבלתי שום תמיכה, וגם רבים מחברי. מי שכן קיבל זה אמנים שהצליחו הרבה לפני שהגיעה כמו אייל גולן, התנהלות פופוליסטית.
"מה שהקדנציה של השרה רגב השאירה אחריה זה בעיקר שמאה כלפי אמנים, ותיוג שלהם כילדי שמנת ושמאל קיצוני תל אביבי, אשכנזי וחילוני. לא צריך לעניין אף אחד מה שמנו בקלפי, מה גם שרבים מהאמנים מופיעים בהתנדבות במסגרות שונות, עושים צבא ותורמים לחברה בדרכים שונות. התיוג הזה נועד להוריד לגיטימיות מהמחאה שלנו והוא ממש לא קולע, יש אמנים ימנים, מזרחים, דתיים, יש מכל הקשת, כולם כרגע יושבים בבית ומחכים ש"משרתי הציבור" סופסוף יעשו משהו בעניין".
שחר הוציא לאחרונה את "אל תאבק באבק ילד" שהלחין למילים של טלי בן ענת לפני התפרצות הקורונה, אך כאילו נכתב על מצב המדינה והתרבות ומעורר עניין רב ברשת.
אל תיאבק באבק ילד:
