הרומן "סיפור" – ספרו השלישי של שחר גבאי הוא מעבדה לרעיונות של תודעה, זיכרון, הכרה אנושית וכינונה של זהות. הספר שכתיבתו נמשכה כשמונה שנים הוא מסמך פסיכולוגי ופילוסופי
מרתק שיורד לבסיסה של ההוויה האנושית ומפרק אותה לגורמים, עובר במחוזות הטירוף ואבדן הדעת, ובוחן לעומק כיצד ה'אני' מתכונן לפי הסיפורים שאנו מלקטים בדרך.
במרכזו דמות גיבור משוטט נטול זיכרון וזהות. בהיעדר אישיות משל עצמו הוא משתרג כמו כספית מותכת אל תוך נפשן של הדמויות שהוא פוגש בדרך או מעלה מתוך שברי זכרונותיו, עד שהוא מאמץ את סיפורן והופך, לפחות לזמן מה, להיות הן.
הרעיון לסיפור עלה אצל המחבר מתוך החוויה הקיומית הפרטית שלו, לאחר ששנים מחייו נמחקו כליל מתודעתו בשל טראומה שחווה. שנתיים בתוך הכתיבה של הספר אביו – מדען מצליח, דוקטור לביוכימיה ופיזיקה – עבר תאונה שבעקבותיה איבד באחת את זיכרונו והפך להיות מעין 'טאבולה ראסה'. שני אלו – האב והבן – הם הבסיס לספר זה.
חלקים מהספר מבוססים על רסיסים של זכרונות ילדותו של המחבר, אירועים שספק אירעו כך ספק עוותו ושונו בידי השכחה והזיכרון המתעתע. פרקי הטיפול של דמות הפסיכולוג נכתבו בהשראת מפגשיו של המחבר עם המטפלת שלו – פסיכולוגית יונגיאנית ושמאנית פרואנית.
