בימים האחרונים היו עסוקות תחנות הרדיו בסיכום השנה במוזיקה. כמו בכל שנה דורגו שיר השנה, זמר השנה, זמרת השנה, ההרכב המצליח, אבל כל זה היה על הנייר כי המרכיב החשוב ביותר של המוזיקה נעדר מחיינו: ההופעות. הקהל צרך מוזיקה וירטואלית והתחבר למופעים בזום, בלי ההתרגשות של ההופעה, בלי לשתות בירה ולרקוד בין מאות מעריצים מזיעים. מה עבר על המוזיקאים הישראלים בשנה הזו והאם יצליחו להתאושש מהמכה שהקורונה והממשלה הנחיתו עליהם? כדי לענות על השאלות האלה פנינו למפיק המוזיקלי והבעלים של אולפני שיר, רובי ראובני, שמריץ כבר כמה שנים את המופע קולות חדשים שנותן במה לזמרים בתחילת דרכם.

זו הייתה שנה שבה המוזיקה ירדה מהבמות. איך התמודדת באופן אישי ואיך התמודדו המוזיקאים שלך?

"באופן אישי, הפעילות שלנו באולפני שיר לא נפגעה. כיון שאנשים ממשיכים לרכוש ידע, הדרכה, שירותי הקלטות ושירותי הפקות של קליפים שאנו עושים. לגבי המוזיקאים והזמרים שאני מקדם ושקידמתי בעבר – מה שמעניין הוא שלרוב החבר'ה שכבר מופיעים אבל עדיין לא הגיעו לפרסום נרחב, כמות ההופעות שלהם לא נפגעה, ולעיתים אפילו התמלאה. לדוגמא – יש זמר בשם אור בן יהודה שקידמתי והיום הוא כבר מופיע עצמאי במסיבות וחפלות ביתיות. בתקופה שבין ה-1.5 עד לרגעים אלה טרום הסגר – כמות ההופעות שלו עלתה פי 2 ויותר. למה? כי למעשה אין כעת שום מופעים גדולים, וכל השוק מתנקז להופעות הקטנות. ומה לעשות  – אנשים לא יכולים בלי מוזיקה והופעות. זה מזון לנשמה".

למשל, יש לך את עמוס חירותי שעזב את הסופר לטובת המוזיקה. האם הוא חזר לשם?

"עמוס הגיע אלי עם חלום – לעזוב את הסופר ולהתפרנס אך ורק ממוזיקה והופעות. הייתה לי את הזכות אחרי שנה של עבודה אינטנסיבית להביא אותו למקום הזה . לשאלתך – לא. הוא לא חזר לעבוד בסופר. הוא ממשיך לעבוד ולהופיע".

מה הטיפ שלך למוזיקאים בתקופה כזו?

"לא להפסיק לרגע לעבוד. תוך שמירה על ההנחיות- להמשיך להקליט, לרכוש ידע, לתרגל, לשווק, להופיע, להגיע ליותר ויותר אוזניים עם היצירות והמוזיקה שלהם. במוקדם או במאוחר השוק יפתח. זה יקרה בהדרגה. והמוזיקאים והיוצרים החדשים או הפחות מפורסמים – יהיו הראשונים שיוכלו לנצל את הבמה ולהופיע. אבל מי שלא יעשה עכשיו כלום ויכנס לבאסה או ל'תרדמת סגר', ימצא עצמו במצב הרבה הרבה פחות טוב בשוק משהיה לפני הסגר".

מה הממשלה צריכה לעשות למען המוזיקאים בתקופה הזו? בכלל אכפת לה מזה?

"לדעתי זה הדבר האחרון שמעניין את הממשלה כעת לצערי. הממשלה צריכה הייתה לדעתי, ושוב, זו דעתי האישית – לאפשר לאנשים לעבוד, לחיות, להסיר חלק נרחב מן ההגבלות, ותוך כדי לשמור על האוכלוסיות החלשות שבדרגת סיכון גבוהה ולתת להם את הטיפול והעזרה הנדרשים. אין שום היגיון להכניס למעצר בית את כל תושבי המדינה. לא היגיון רפואי (רוב הנדבקים הם בבתים) ובטח לא היגיון כלכלי".

איפה אתה בקרב בין מכחישי קורונה למאמיני קורונה?

"אני חושב שהמושג 'מכחישי קורונה' הוא מעוות. המושג הנכון הוא 'מכחישי האמת על קורונה'. יש לצערי לא מעט אנשים במגזר הפוליטי ובמגזר התקשורתי, שהם 'מכחישי האמת על קורונה'. הם מיישרים קו אחד בלהתעלם מהנתונים ומהעובדות שמראות בבירור שמדובר בווירוס ולא במגיפה. אני שואל אותך ואת כל מי שקורא את הריאיון הזה לחשוב שניה: איפה נשמע בעולם מגיפה שבאותה השנה של המגיפה הנוראית והקטלנית יש פחות מתים באופן כללי מאשר בשנה הקודמת לה טרום הקורונה. אגב למי שרוצה לדעת קצת יותר על הנושא , אני מציע לחפש ביוטיוב את סדרת הרשת 'האמת של קורונה' של דני וידיסלבסקי. לא סתם יש לסדרה הזאת מיליוני צפיות ברשת".

כתבת כבר שיר על הקורונה?

"לא. אני מעדיף להתרכז בלהפיץ את האמת על הקורונה".

לסיום יש לך ילדה חמודה ואישה מקסימה שגם שרה. האם כתבתם שיר על הילדה?

"כן… יש לי אישה נדירה בשם אסתר, שהחלום שלה תמיד היה לשיר אבל כמו רבים מעולם לא ניסתה כי חששה. אחרי שהכירה אותי הייתה לי את הזכות לסייע לה לשלב את המוזיקה בחייה. אני לא יודע אם היא תהיה זמרת מפורסמת ותמלא את קיסריה. אני מאחל לה מכל ליבי, אבל מה שאני יודע זה שכל פעם שהיא שרה או מקליטה שיר או עובדת על שיר חדש, אני רואה את מפלס האושר שבלב שלה מטפס לרמות חדשות. וזה לדעתי הדבר החשוב ביותר. עבורה, ועבור כל מי ששר, כותב ועוסק במוזיקה. כל השאר זה בונוס. ולשאלתך אם כתבתי על הילדה – האמת  – שלא. וזה לא בסדר! רוז המתוקה עוד מעט תהיה בת שנתיים… אז נראה שכדאי באמת שאכנס לאולפן ואתחיל לעבוד".