איילת בטיסט יזמה את ״רשימות הישרדות״ – פרויקט כתיבה הכולל טקסטים שונים זה מזה הניגר מתוך פצע-בור טרי שנפער בעקבות אובדן אביה וכולל טקסטים שונים זה מזה
כאב הוא כאב הוא כאב, הכאב על אובדן הוא נחלת כל אדם על האדמה שקשור לכל חי, כאב הוא רשת. איילת בטיסט יזמה מהחור הזה של הרשת שמתבקעת בנפש ומאבד את נחלת הכלל ברשת החברתית – את ״רשימות הישרדות״.
מדובר בפרויקט כתיבה הניגר מתוך פצע-בור טרי שנפער בעקבות אובדן אביה של הכותבת. בסדק הגיאולוגי שנפער עם מותו נחשפות שכבות של אהבה, כעס, כאב, צער, תסכול, ייאוש ואשמה – שנתגבבו זו על גבי זו במשך שנים, עם הידרדרות מחלת ניוון השרירים שלו והקושי והריחוק שמילאו את הבורות שפערה המחלה.
הטקסטים בפרויקט רבים וגולמיים, מתוך הסתכלות על כתיבה רבת שנים כמכלול יצירה אחד – המסה והקצב בו נכתבו מיום הפטירה ממש מתארים ואף ממחישים בשטפם את מערבולת הרגש של האבל.
"רשימות הישרדות" כולל טקסטים שונים זה מזה – שברירי שירה המשותפים יחד עם המלל המחשבתי הפשוט שסבב אותם בימי האבל הראשוניים, וכן כלים שעזרו ועוזרים לכותבת בתהליך האבל, או ״דברים שעוזרים״. היופי והתקווה השזורים בטקסטים נותנים תחושה של אדמה שנאספה בכברה – שבתוכה אפשר למצוא חלקיקי זהב יחד עם לא מעט בוץ, חצץ ואבנים של מציאות יומיומית.
השיתוף של הטקסטים מכוון לאפשר לשירים, להגיגים, לתיעוד האבל ולתובנות שנאספו בו לעשות כרצונם בעולם: לדבר אל מי שחוו אובדן וגם לשקף אותו החוצה אל מי שעדיין לא; לייצר שיח על האתגרים הפסיכולוגיים והרגשיים שהם מנת חלקו של האבל: לא רק צער וכאב, אלא גם כעס, קהות, בלבול, חולשה, הקלה ושלל רגשות ומצבים שונים שלא מקבלים לגיטימציה או במה בדרך כלל.
איילת בטיסט למדה ועוסקת במספר רב של נושאים ותחומים: פיתוח, עיצוב ואפיון, מדעי המוח, ריקוד, ציור וכתיבה. היא משתפת את הטקסטים האלה כסוג נוסף של פרידה מאביה ומתוך שאיפה לפנות מקום ליצירה נוספת ושונה.
