להתאחד עם הטבע. צילום: בן חנן

סגר לילי? ביקור מעבר לקשת בענן

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

לפי האמרה הרווחת בסצינת הרוחניקים: "הכל קורה כפי שצריך לקרות". טיילנו בצפון הארץ וסטינו מהדרך כדי לטעום קצת מהחיים של ההיפים היהודים בצל תקופת הקורונה בישראל. הגענו ללא ציוד קמפינג, בגדים חמים ואוכל ובדקנו האם קפיצת אמונה והגישה "שיהיה בסדר" תעזור לנו לעבור את הלילה בשלום.

לאחר שנפרדנו לשלום מאברהם מרכוס מייסד הסדנאות "ימי קדם" המשכנו לנסוע ברחבי הגליל.

"ממי הצימר שלנו הולך ומתרחק", הערתי את תשומת לבו של החצי השני ככול שהתקדמנו למעבי צפון הארץ. השמש היתה חזקה בשמיים מלטפת חזק. חנינו בצד הדרך, לא אוכל לגלות מה היה המיקום בעיקר בשל העובדה שאינני יודעת אותו. לקחנו מעט בגדים ושתייה שהיו לנו בבגאז' וששמנו את פעמינו לכיוון עמק נחבא אל הכלים שם חיים קומץ של אנשים מחוץ לגריד של הקורונה והשיח הציבורי בישראל.

 

טבע רגוע

 

שבט הריינבו לא נפגש מתחילת פרוץ הקורונה בשל ההגבלות על התקהלות, אך קיים קומץ של אנשים (פחות מ-20) שחיים בזולות על גדות הנהר ומנהלים חיים שקטים מחוץ לראדאר ללא חשמל.

כדי להגיע לשם, הלכנו כשעה ברגל בנפתולי הטבע הכמעט בתולי, בפיסת ערבה מוחבאת מהכביש המהיר, שם היו פזורות אבני בזלת גדולות ושחורות שהיו קונטרסט לירוק הבהיר ששלט ממש כמו בסרט יפני מצוייר. כדי להגיע צריך לחצות את הנהר שמגיע עד המותניים, הכי אפוקליפסה עכשיו. דיירי המתחם קבלו אותנו ללא שאלות והיו נדיבים וחביבים.

אחד הדיירים מושיקו: "אני הולך בחושך מוחלט אני לא צריך את הפנס, זה מזיק לי לעיניים. אני מכיר כל אבן וכל שיח בדרך לזולה שלי, מתרגלים".

בערב דיירי המתחם הצנוע מכינים ארוחה גדולה לכל האורחים שהיו מעטים, החיסרון של המאמאס והפאפאס זקני השבט מורגש. אין סדר יום מובנה, ומשיחות עימם מתגלה כי הרוב בוחרים להגיע לכאן מאחר והחיים "בחוץ" אינם מאפשרים קיום כלכלי או מציאת עבודה והמציאות ששוררת בחוץ קשה עבורם.

 

ארוחת ערב. צילום: נטלי פורטי

 

כשהלילה ירד ונהיה קר מפלס האהבה גדל, לא היתה ברירה. רצפת האוהל היתה עירומה והתכסינו במחצלת שהבאנו לשים על הרצפה. היעדר השמיכה או משטח רך הציקו לגוף שניסה למרות התענית להירדם. לפיכך לא נותר אלא להתגפף ולהתחבק כדי להתחמם ועם זה לא היתה לנו בעיה.

 

להבדיל מהגאנגס אלפי הבדלות. צילום: בן חנן

 

שומרים על האקולוגיה. את הבגדים מכבסים בנהר, ואת הכלים מסבנים עם אפר מהמדורה.

 

"נתי תביא לך טרנינג. לא תודה".

 

בבוקר קמנו לרחשי המדורה שכבתה וצחצחנו שיניים עם בקבוק של מי מעיין צלולים. קיפלנו את עצמנו בשקט ונפרדנו לשלום מזוהר הויקינג שהשיא אותנו אתמול בחצי חיוך מתריס לאור המדורה. לא הוצאנו מילה עד שהקפה ומאפה היה בידינו. או אז התפנינו לסכם את החווייה: הרגשנו כאילו חזרנו מסמטה סודית במארג של המציאות ובפעם הבאה חוזרים עם מזרון.

 

בוקר טוב עולם. צילום: נטלי פורטי

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות נוספות

המבקרת המוזיקלית

אהבה זה כואב

מי לא נכווה בתל אביב. הרגע הזה לפני עלות השחר בו אתה מוצא את עצמך תוהה אם מה שקרה עכשיו הוא גליצ' במטריקס או פוטנציאל

קרא עוד »
טיולים ואטרקציות

חוגגים חנוכה עם היהודים באים

היהודים באים, אחת הסדרות הכי מצחיקות ומדוברות בשנים האחרונות, מצטלמת בכפר חשמונאי, שהוקם לפני 40 שנה על ידי זוהר ברעם. בימים אלה נערכים לחג הכי

קרא עוד »