השבוע נסקור שלושה ספרים העוסקים באהבה: האחד של אלירן דיין מקדיש שירים לכל מי שמלווים את חייו, השני הוא שירה נשית החושפת את תעצומות גופה ונפשה של איריס כליף, השלישי ספר לילדים ולהורים מאת נעמה גל המסביר על רגשות, על חשיבותם ועל הדרך לשחררם.

 מוקדש ל… (הוצאת "מוטיב") / מאת אלירן דיין

"בלבה של עיר הגבעות
בית קפה פינתי הומה אדם.
איש גבוה אחד יושב לו לצד
שולחן קטן לבד, מחשב נייד,
כוס אספרסו ביד
עיניים על הצג
ידיים על המקלדת.

כך מדי יום ביומו
מוטיב חוזר בעולמו".
(השיר "מוטיב חוזר", עמ' 22 בספר "מוקדש ל…").

ספר שירים מרגש זה הוא הראשון משלושה מחזורי שירה, שבכל אחד מהם יהיו 60 שירים המוקדשים לאנשים, למקומות, לאירועים ולבעלי חיים שליוו ומלווים את המשורר בחייו. השירים מסודרים החל מהמאוחר ביותר למוקדם ביותר, והם נכתבו בתקופות שונות ורלוונטיים לתקופתם.

השיר הפותח "משפט" מוקדש ליושב במרומים ומציג את יחסו הדואלי של הסופר אליו. כך, לצד מילות ביקורת לגיטימיות כמו: "כי לא עשית עימדי חסד ואת כל משפחתי קטעת באבחה אחת", הוא מציין בסוף השיר כי "אמנם לא תמיד אנחנו מסכימים אבל יש לנו קשר ישיר ורציף". נקודת מבט ביקורתית זו באה לידי ביטוי בשירים נוספים כמו "אהובתי הנושנה" בה מצר הסופר על "מולדתי קטנת הממדים / כורעת תחת עולם של / מנהיגיה המושחתים / ושלוחיהם המשתלחים / ואנשי האלוהים ללא אלוהים / ואזרחיה הנאטמים והבורים". ואולם אלירן מקפיד להדגיש בסוף השיר את הפטריוטיות של במילים: "אוהב אותה גם בגסיסתה העלובה".

געגועיו של המשורר מבעבעים כמעט בכל מילה בספר: לנשים ולגברים שהכיר בחייו, לקרובי משפחתו, לבית ילדותו שהיה ואיננו עוד, ולאנשים מהם נפרד בנסיבות מצערות: שכנתו שקפצה אל מותה מהקומה האחרונה בבניין בו הוא מתגורר, לסבו אלי, לאביו, לאימו שנפטרה ממחלת הסרטן ולזכרה הוא הקים את כתב העת הספרותי "מוטיב", לחבר מהצבא שנרצח בפיגוע ירי, למקומות בהם טייל, לחברים ולחברות מחייו, ואף ליחזקאל הדג שהוא נאלץ להמיתו המתת חסד כדי שלא יסבול.

אלירן דיין, בעל הוצאת הספרים "מוטיב ספרים", הוא סופר ומשורר, גרפיקאי ויזם, מייסד כתב העת "מוטיב" על שלוחותיו השונות ומנהל תחרות הכתיבה הארצית לילדים על שם ריקה ברקוביץ'. הוא משתף פעולה עם הסופרת עדנה אפק במיזמי כתיבה מגוונים ובראשם כתב העת "צמדים" לשירה רב תרבותית. פרסם עד כה חמישה ספרים, שאחד האחרונים שבהם הוא "החורף הארבעה-עשר" אותו כתב יחד עם ערן טורג'מן.

בת אלוהים (הוצאת "חדרים") / מאת איריס כליף

"בּוֹרֵא עוֹלָם
הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל
אַבִּיר יַעֲקֹב
אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים

בִּיְאוֹר הַמַּלְאָכִים
הַלַּיִל מוֹלֵךְ עֵינָיו
נוֹשֵׂא אֵל גּוּפִי מוּל  בְּכוֹר יָרֵחַ
וּבִבְרֹא לִבִּי רוּחַ אַהֲבָה מַכְּתוּבָּה
מְבָרֶכֶת בַּת אֱלֹהִים
עֵירֻמָּה אָנֹכִי מְפַיֶּטֶת קָדָשִׁים
נוֹשֶׁקֶת לִפְנֵי אַרְעָא רְקִיעֵי דְּבָרִים
וּבְ"תָנַךְ" הַמִּדְבָּר מִנְחַת יְעָרִים
שֶׁמֶשׁ מַזִּילָה אֲהָבִים
נָבָה נֶפֶשׁ חַיַּי
שֶׁקֶט כּוֹרֵעַ שְׁכִינָה
גָּלוּם לַחַן יֵשׁוּתִי
סוֹפֵן קוֹל נְשִׁימָתִי בִּנְטִיף הָאֱלֹקוּת
וַיִּקְרָא הַגֶּשֶׁם הֶהָדוּר
וַיַּתִּיר אֶרֶץ שִׁירָתִי
וּבְכָרֵי עָלְמָא פָּרַח

אֲנִי הָאִירִיס
בַּת אַהֲבָה
בַּת הָאָדָם
בַּת
חַיִּים
בַּת   אֱלֹהִים"
" (עמ' 11 בספר "בת אלוהים").

השירים בספרה של איריס כליף הם שירה נשית החושפת את תעצומות גופה ונפשה, כמו גם את חלומותיה, תקוותיה ואת נקודת מבטה הייחודית המופיעה במילים רבות: הדימויים שלה לבת אלוהים ולאירוס האדם. בשירים רבים היא לא מפסיקה להודות לאלוהים על היותה יציר כפיו ועל כך שהציל אותה ממוות פעמים רבות.

בשירים רבים עושה המשוררת הקבלה בין גופה לבין איתני הטבע השונים. לשם כך היא מדגישה פעם אחר פעם, באופן שיטתי, את עירומה המטאפורי, את לבה, את נשימותיה ואת גופה הנשי ומחברת בינם לאיתני הטבע, לנפלאות היקום, לחילופי העונות ולבורא עולם. כך למשל, בשיר "קול נחלים" היא כותבת: "בליחוש חושיך נרעדת דמיות / כעלמא פורצת לבי במפתי תשוקותיך נגועת שמיים כובלת שקיעות גופך / החורטים בדמי נופיך".

כאשר המשוררת מזכירה בחלק משיריה את הריונותיה, היא וגופה הנשי מקבלים משמעות אלוהית: האפשרות ליצור ילדים ולהביאם לאוויר העולם. היא מצליחה בעזרת משחקי מילים להפוך חלק משיריה לארוטיים ומלאי יצר. כך למשל, בשיר "בתולי זכרוני" היא כותבת: "ובצליליי גשם מלקט נעורי / עירום בסגלון השקט / גולם בתולי זכרוני".

איריס כליף, רקדנית בנעוריה שלקתה בגיל ההתבגרות במחלת האנורקסיה, הייתה מאושפזת תקופות בבתי חולים, וחייה ניצלו פעמים רבות. לפני ספרה החדש היא הוציאה לאור את "בשביל קסום נושפת לוליטה" בהוצאת "תמוז" בשנת 2001 ואת "ירח בר" בהוצאת "בית עקד ספרים" בשנת 2007 .

הלב של שלו (הוצאת "סיפור פשוט") / מאת נעמה גל, איורים: מריקה מיהלאך

"ערב הגיע,
ואמא קראה לשלו
סיפור יפה על כדור ירוק.
אבל לשלו היה משעמם…
אז הוא התחיל לזוז, לפהק ולצחוק.

"אם משעמם לך", אמרה אמא ברוך,
תבחר משחק אחר:
לגן, פזל, אולי מבוך.

אתה יודע, שלו, שלשעמום יש סוד?
הוא עוזר לגלות מה אתה רוצה ואוהב מאוד!".
(עמ' 18 בספר "הלב של שלו").

שלו בן הארבע חווה את כל רגשותיו בעוצמה ויודע לזהותם ולשחררם. כך הוא מצליח לחזור בקלילות ובמהירות להיות שמח, מרוצה ושלו במהלך פעילויות שגרתיות שהוא עושה עם בני משפחתו ועם הסובבים אותו: רעש חזק מבחוץ שהקפיץ אותו, צעצוע שנשבר במהלך המשחק עם אחותו דנה, התפרצות כלפי חברו יותם שהגיע לביתו כדי לשחק איתו, סיפור משעמם שהקריאה לו אמא לפני השינה וטיול משפחתי.

הספר המיועד לילדים בגילים 3-6 מסביר על רגשות, על חשיבותם ועל הדרך לשחררם, מאפשר חוויית קריאה מהנה, ואף משמש כלי אימון נהדר להורים המבקשים לחזק את ילדיהם ולסייע להם בהתפתחותם. הוא גם כולל פרק הפונה להורים ובו הסברים ורעיונות לפעילויות, וגם מתנה לבבית לילדים: ערכת מדבקות עם ציורים צבעוניים של לבבות המסמלים רגשות נעימים ורגשות לא נעימים.

עלילת הספר יחד עם האיורים הריאליסטיים מצליחה לעורר אמפטיה כלפי שלו, גיבור הספר, להזדהות איתו, להבין את כאבו ואת רגשותיו ואף לסלוח לו על מעשיו. בכל עמוד בולט הציור של הלב שלו הצבוע בצבע אחר – בהתאם לרגשות שמרגיש שלו באותה הסיטואציה. זה מסייע לילדים, שהוריהם מקריאים להם את הספר, להבין כיצד מרגיש שלו ולזהות את עצמם במצבים דומים אותם הם חוו בעצמם.

נעמה גל היא מאמנת אישית בנושאי הורות, זוגיות, משפחה והתפתחות אישית, המסייעת במתן ידע וכלים מעשיים לפיתוח ולחיזוק ההקשבה הפנימית והאמונה בעצמי. היא אמא לארבעה ילדים וסבתא לשלושה נכדים, ומאמינה שחשוב לעזור לילדים לזהות את הרגשות שעולים בהם, ללמדם את שמותיהם ולהעניק להם חופש וביטחון לבטאם. זהו ספרה השני, אחרי הספר "המסע של עמליה – מי מפחד לפחד בחברה?" שיצא לאור בשנת 2018 ומיועד להורים ולילדים מגיל 7 ומעלה.