מדי שבוע יארח המדור סופר שישתף בנסיבות כתיבת ספרו, יגלה כיצד מתחבר ספרו לסיפורו האישי ו/או לעיסוקו המקצועי ויחשוף תובנות חשובות עבור הקוראות והקוראים. השבוע מתארחת במדור הסופרת אורלי גולדשטיין, בת 43 מרמת השרון, נשואה פלוס שלושה ילדים וכלב מתוק, שבימים אלו יוצא לאור ספרה "פשוט סיפור ישראלי" (בהוצאת "צמרת").
גולדשטיין בצעירותה סיימה תואר אקדמי ראשון בניהול ומדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. היא עבדה באוניברסיטה הפתוחה במשך כ-20 שנה ביחידת המחשב ("התחלתי לעבוד באוניברסיטה הפתוחה כבר בחופשת השחרור שלי מהצבא"). במהלך השנים עברה קורסים רבים ושונים בתחום המחשוב בדגש על ניהול פרויקטים, אך גם בתחומי העשרה נוספים כמו: מדיטציה ודמיון מודרך ופעילויות בתנועה לגיל הרך. לפני שבע שנים הגשימה חלום ילדות ישן ויצאה לקורס מדריכים לריקודי עם, ובהדרגה עזבה את תחום המחשוב ויצאה לדרך חדשה, במטרה להפיץ את תחום התרבות לילדים ולמבוגרים. בין היתר, היא נסעה להרצות על התחום בבלארוס ולהרקיד בליטא.
מה גרם לך לכתוב את ספרך החדש?
"לפני מספר שנים הזמינו אותי להרצות באוניברסיטה לאומנות ותרבות בבלארוס. נדהמתי לגלות את ההבדלים ביחס לתרבות ולריקוד בינינו ובינם. התחלתי להעביר הרצאות בנושא בבתי ספר, אבל זה לא הספיק כי רציתי להגיע לכמה שיותר אנשים באופן מרתק ומעניין. ערב אחד הגעתי הביתה והכרזתי שאני כותבת ספר".
כיצד מתחבר ספרך לסיפור החיים שלך ו/או לעיסוקך המקצועי?
"מדובר בספר ישראלי, המשלב אירועים וציוני דרך של המדינה בתוך סיפור המסגרת. בחלק מהאירועים בהם נוגע הספר הייתי שותפה בצורה כזו או אחרת. כך למשל, כשנחת המטוס האיראני בבסיס עובדה, הייתי חיילת בקורס בבסיס ובדיעבד גיליתי שגם בעלי היה במקום כשהיה קצין צעיר (עוד בטרם הכרנו). כך גם כשהיה הסכם השלום עם ירדן. בעלי היה שם במהלך קורס קצינים, ואני הייתי בחופשה באילת עם חברות וניסינו להגיע לגבול ולצפות בהסכם השלום.
בנוסף, לצערי הייתי בזמן הפיגוע שהתרחש בדיזינגוף סנטר בשנת 1994. באותו היום חגגנו יום הולדת לחברה שלי והיינו במקום רגע לפני הפיצוץ, כך שהסיפור כולל גם נקודות אישיות שלי. מלחמת המפרץ, הזכייה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון – כל האירועים האלה מופיעים בספר. בנוסף, אחד המסרים החשובים שלי הוא להגשים חלומות. לגיבורות יש חלומות, אבל לא תמיד קל לעזוב את כלוב הזהב ולצאת לדרך חדשה".
למה היה חשוב לך להוציא לאור את ספרך?
"לא היה לי חלום ילדות לכתוב ספר אבל יש לי המון מסרים שאני מנסה להעביר, ולכן היה חשוב לי להוציא אותו לאור. אני בעלת אג'נדה מאוד ברורה בנושא הפצת תרבות ישראלית ואני מנסה לשווק ולהפיץ את האג'נדה בכל דרך. הרעיון לרגש אנשים וכך להפיץ את הידע באופן אחר ומרתק, הספר נותן לי את האפשרות להנגיש את הידע ולגעת בכמה שיותר אנשים".
תגובות של קרובי משפחה וחברים לספר:
"המשפחה הגרעינית נרתמה למשימה. היו ביטויים שעלו לדיון משפחתי, שמות הדמויות, ואפילו קבלת החלטות של הדמויות הפכו לשיח משפחתי. הדמויות בספר הפכו לחלק מהמשפחה עד לסיום הכתיבה. לפני שלב ההוצאה לאור נתתי לאחותי ולאמי לחוות את דעתן ולקבל 'אישור' לכך שלספר יש פוטנציאל. בתהליך ההוצאה לאור היה בעלי אמון על ההגהה ובדק שאין טעויות. כך יצא שהוא קרא את הספר אינספור פעמים. המוצר הסופי בהחלט ריגש את כולם".
הוצאה לאור או הוצאה עצמית?
"מאוד התלבטנו לגבי אופן ההוצאה לאור של הספר, עשינו סקר שוק וביקרנו במספר הוצאות. מכיוון שזה הספר הראשון שלי ואני לא מכירה אנשי מקצוע בתחום, החלטתי ללכת על הוצאה שנותנת לי מענה לכל התהליך: משלב העריכה הלשונית ועד למכירה בחנויות הספרים. ההוצאה הצמידה לי בכל שלב אנשי מקצוע מנוסים ובהחלט תקתקה את התהליך, כך שיכולתי ללמוד מהתהליך ולדעת בפעם הבאה על מה לשים דגש. מכיוון שטרם הוצאתי ספר בהוצאה עצמית, אין באפשרותי לדעת מהם היתרונות ו/או החסרונות של הוצאה עצמית".
ספר מודפס או ספר דיגיטלי?
"למרות שכשעבדתי באוניברסיטה הפתוחה הקמתי מנגנון למכירת ספרים דיגיטליים, טרם קראתי ספר דיגיטלי באופן מלא. ספר מודפס מאפשר לי בקלילות לדלג בין עמודים כשאני צריכה לבדוק פרטים, או סתם כי נולדתי בתקופה אחרת. הבעיה היחידה היא שיש לי ארון ספרים מלא ובזבוז של משאבי טבע. הספר הבא שאוציא יהיה מנייר ממוחזר".
זהירות, ספוילר:
"שני האירועים המרכזיים בספר עוברים על הגיבורה ירדן בכמה שלבים בחייה. ביום העצמאות 2020 ירדן מגלה שחווה חיובית לקורונה. ההודעה הזאת, הדאגה, בנוסף למרחק וחוסר היכולת להיות שם לצידה משגעים את ירדן. ירדן הכירה את חווה בערב העצמאות שנתיים קודם לכן, זמן קצר אחרי שאביה נפטר והיא היתה בעיצומה של מערבולת נפשית קשה".
ציטוט או שניים האהובים עלייך מספרך החדש:
"זו הייתה הפעם הראשונה שהילדה יצאה באנרגיה כזאת מהמשרד שלה. עד עכשיו כל שיחה הסתיימה בכאוס והיא ברחה לבכות בשירותים. היא חשבה שמאמינים למשחקים שהיא מנסה לשחק, אולם כולם ידעו שהיא אינה מצליחה לעצור את הדמעות. עכשיו סוף-סוף הילדה הטילה עוגן, וליבי התכוונה לחכות לה על הסיפון".
ולסיום, מהן התוכניות שלך בתחום הספרות?
"כרגע אין תכנון לכתוב ספר חדש. אני רוצה להפיץ כמה שיותר את הבשורה על הספר הנוכחי. בגלל הקורונה קיימתי מספר אירועי השקה קטנים, ויש הרצאה שמלווה את הספר המשתפת את הקהל באג'נדה שעומדת מאחוריו. מבחינתי, השלב הבא הוא לתרגם את הספר לשפות נוספות".
