ביקור נעים במסעדת "נורמה" בכפר שמריהו הפך את אחר הצהריים החם לבלתי נשכח בעיקר בגלל זכרונות הילדות מהכפר, וביקור הנימוסין אצל המשפחה בבית העלמין הסמוך.

אנחנו הכי אוהבים את הרצליה, אבל היום נקלענו בשיא החום באמצע היום דווקא לכפר שמריהו. כבר בכניסה למרכז המסחרי מרגישים כמו במנהרת הזמן של דאג וטוני, המבנה המיושן של המרכז המסחרי עדיין עומד על תילו, והוא נראה בדיוק כמו שהשארתי אותו לפני עשרים שנה, קצת פיל לבן. אבל שלא כמו בתחנה המרכזית הישנה, שוכנים בו עסקים בוטיקיים כיאה למקום כמו הכפר.

הבטן קרקרה, וצוות יוצאים קבוע אף פעם לא מוותר על הרפתקה קולינרית מקומית לפיכך דידינו פנימה אל המזגן של הביסטרו הקסום "נורמה" שממוקם במרכז המסחרי.

ידידי אמר לי משפט יפה ששווה להזכיר אותו כאן, גם אם לא ביקשתי את רשותו: "אוכל ואהבה הם הדבר הכי מנחם שיש. ההבדל בין שניהם: אוכל משמין, אהבה מרזה". ניסינו את התיאוריה הזאת על המנות של "נורמה".

אני לא יודעת כמה האוכל של "נורמה" משמין (בטוח שהקינוח נוטף השוקולד הוא לא חלק מהדיאטה המומלצת של שומרי משקל), אבל הוא מלא באהבה. מרגישים שיד מדוייקת ובוטחת מטפלת במנות.

אני לקחתי נתחי פרגית בגריל (76 שקל) וידידי הנכבד לקח כבדי עוף ביין (72 שקל). שתי המנות היו מצוינות הבשר היה רך אך מבושל היטב והרטבים שליוו את המנות היו מעולים. אל הפרגית צורף רוטב יין בצלוחית קטנה, וכבדי היין שטוגנו בייו מרסלה הזכירו לי את העוף ביין מרסלה שסבתי האיטלקיה היתה מכינה לי לארוחת הצהריים, כי היין מתוק וזו מנה שילדים איטלקים ממש אוהבים.

המנות ממש החליקו בגרון עם שליש ליטר של בירה מיתוס. היה משהו מדויק ברמת התבלון, במרקם, אפילו בצורה שבה המנה הונחה על הצלחת. מעורר תאווה, עושה חשק לרקוד סלואו בבית קפה רומנטי, מטופח ומלא השראה. לא פלא שאלה המלים שחוזרות על עצמן בביקורות המעולות שהמקום מקבל שוב ושוב.

לקינוח לקחנו עוגת שוקולד מצוינת שיחד עם ההפוך המעולה סגרה לנו את הפינה.

השירות היה סבבה, אם כי נרשמה תקרית לאומית. ידידי הזמין לקינוח את הטארט אגסים ועל כן נתתי לו לטעום רק ביס קטן מהפאדג'. כל ניסיונותיו לחדור אל הצלחת שלי נענו בסירוב מוחלט: "אתה מקבל עוגה משלך", אך העוגה בוששה לבוא, כשהרמנו גבות כלפי המלצר, התברר שההזמנה לא הובנה כהלכה. ידידי נסוג בחן מהזמנתו והסתפק בקפה. באותו הרגע הבנתי שאכלתי עוגה שלמה לבד בלי כיבודים. "את באמת חושבת שאני צריך עוגות"? שאל וטפח על בטנו.

מלבד זאת השירות היה אדיב, וגרם לנו להתגעגע למקום עוד לפני שהגיע החשבון. אין ספק שאנחנו עוד נחזור ל"נורמה".

מאחר ונזכרתי בסבתי גררתי את ידידי לבקר את המשפוחה שטמונה בבית העלמין הסמוך בכפר שמריהו, מה שנקרא לפגוש ההורים. סבתי נפטרה בגיל 100 וקצת, והאמרה במשפחה אומרת שאצלנו אסור להפסיק לעשן ולראיה היא מתה לאחר שהפסיקה.

נורמה, המרכז המסחרי של כפר שמריהו
שעות פתיחה: