האמנית נאוה פורת מציגה בתערוכה שתיפתח ביום חמישי 29.4 את יצירותיה הייחודית, בהן היא מגדילה באופן דיספרופורציוני את החלק התחתון של גוף האישה: ישבנים, רגליים גדולות וכפות רגליים ענקיות.

גוף האדם ובפרט גוף האישה היה מאז ומעולם נושא מרכזי ביצירותיה של האמנית והאוצרת נאוה פורת, הנחשבת לאחת מהאמניות החשובות בארץ בסגנון הנאיבי. ביום חמישי 29.4 בשעה 20:00 תיפתח התערוכה שלה "יופיה אינו ידוע" בגלריה בן עמי בתל אביב, אוצר: יוחנן הרסון. בתערוכה מוצגים ציורים, הדפסים ותחריטים של נשים מלאות ובעלות רגליים חזקות וכפות רגליים גדולות המייצגות את האישה המודרנית הניצבת איתן, תוך חשיבה בת זמננו שלפיה היופי מגיע בכל מיני צורות, אופנים וצבעים והבנה בכך שיש להכיר ביופי הזה ולחגוג אותו.

היא גדלה בארגנטינה, והוריה גילו את כשרון הציור אצלה כבר מגיל מאוד צעיר. "אני זוכרת את עצמי מציירת בהנחיית מורים פרטיים כבר בגיל 4 או 5. מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי מציירת. בבית הספר היסודי הייתי 'הציירת של הכיתה' המקשטת בחגיגות את מסדרונות בית הספר. כשלמדתי בתיכון שלחו אותי כנציגת בית הספר לתוכנית טלוויזיה כדי להשתתף בתחרות ציור של עיצוב חדר, בשידור חי. כל משתתף קיבל צילום של רהיט וסביבו היה צריך לעצב ברישום מהיר את החדר. התחרות הייתה על זמן ועל איכות וזכיתי בה במקום ראשון".

נאוה מספרת כי מכיוון שהאנטומיה הנשית מוכרת לה היטב, היא מרשה לעצמה לפרק את הגוף הנשי ולחבר אותו מחדש עם אלמנטים חדשים, כשהעיוות הופך לאלמנט אסתטי חדש, כאשר היא מגדילה באופן דיספרופורציוני את החלק התחתון של גוף האישה: ישבנים, רגליים גדולות וכפות רגליים ענקיות. היא מספרת כי "נסיעות בעולם למקומות רחוקים, עם תרמיל גב וללא תוכנית מובנית מראש, הם חלק מחיי. החשיפה לתרבויות רחוקות ולדמות האישה, ה'מאמא' הצבעונית, עם אברי הגוף הגדולים, היוו גם מקום השראה. בידע של אנטומיית גוף האישה, יחד עם החשיפה לנשים אתניות, נוצרה סינטזה שאני מביאה אותה לבד בעבודות שלי".

כאשר היא נשאלת מדוע היא מציירת נשים מלאות כשהיא עצמה רזה, היא משיבה: "שומן אינו המטרה או יעד, התנגדות חברתית או הצהרה אידיאולוגית. אני רואה בגוף השמן יופי, שמחה, בטחון עצמי, הומור וארוטיקה. במסגרת לימודי לתואר שני באוניברסיטת תל אביב בחרתי כנושא לתזה, בין היתר, כדי לבדוק את היופי שבגוף האישה השמנה והעירומה. לא מצאתי את התשובה באקדמיה לשאלה למה אני מציירת נשים שמנות, למרות היותי צרת ממדים. ברישומי הנשים, הקו זורם, מתפתל ומחמיא. בציורים הנאיביים, התמונות הופכות לסוג של 'תכשיטים' בהם שולטים הצבעים החמים, שימוש בצבע זהב וקולג'ים של ניירות בעלי טקסטורות שונות. למרות ה"דקורטיביות" – אני לא רואה בה מילת גנאי – אנשים מגיבים בחיוך ובשמחה".

נאווה פורת היא ציירת, יוצרת הדפסים בעלת שם, מעצבת גרפית ואוצרת, ועבודותיה מתפרשות על פני 30 שנה של חקירה מעמיקה וטכניקות מגוונות. במשך שנים רבות היא עסקה בעיצוב גרפי תדמיתי, בסטודיו עצמאי, בהצלחה רבה אך החליטה לסגור את הסטודיו כדי לסיים תואר שני באמנות, להתמקצע באוצרות ולהקדיש את עצמה ליצירה. נאוה: "בשנים האחרונות עסקתי בעיקר באוצרות. אני חברה בצוות המוביל של "מוזה" – פורום אמנים, במסגרתו אני אחראית על אוצרות פרויקטים מיוחדים, חלקם תערוכות קבוצתיות בשילוב אמנים ערבים, בוגרי המדרשה, בצלאל ושנקר. כל אותם שנים המשכתי לצייר והוזמנתי להציג בתערוכות קבוצתיות. הרגשתי שהגיע הזמן להראות את היצירות שלי, פרי השנים האחרונות, במסגרת תערוכת יחיד, בה אני רואה חלון המאפשר זינוק להכרה נרחבת יותר של היצירה שלי".

היא מאתגרת את עצמה בהתמדה כאומנית חסרת פשרות, תוך שהיא מתנסה בצורות שונות של למידה ובוחנת דימויים תרבותיים, אייקוניים והיסטוריים של גוף האישה. במובן הזה האישה שלה היא "כל אישה". רוב עבודותיה האחרונות מצוירות בסגנון נאיבי ועוסקות במבחר מגוון של "גברות": עצובות, שמחות, אדישות, חושניות ואימהיות. כולן מוצגות בקישוטיות ובשפה אסתטית אותה הביאה לידי שליטה. הנשים בעבודות אלה עוטות נייר צבעוני בעל טקסטורה והדפסים עשירים, היוצרים מוזאיקה של סימבולים ודימויים תרבותיים. היצירות מאופיינות בעיבודים דקורטיביים וצבעוניים של נשים בריאות, גאות ושופעות כוח חיובי.

כשרונה של נאווה הבולט לעין בציוריה מרגש ביותר גם בתחריטים ובהדפסים שלה, דרכם ניתן לרדת לעומק האינטליגנציה הרגשית של נאווה ואת יכולתה לרדת לפרטים וקו רישום האישי שלה. הנשים בתחריטים של נאוה נושאות מטען רגשי חי ומאתגר ומעידות על טביעת עין ייחודית, ויש להן דמויות רגליים חזקות וכפות רגליים גדולות. זהו מעין מוטיב חוזר. התערוכה מביאה את מיטב עבודותיה של נאווה פורת, שמזה כמה עשורים הנשים שלה עוברות מגוון טכניקות סגנונות ומדיות – אבל הן תמיד גאות, בעלות נוכחות חזקה, רגליים חזקות וכפות רגליים גדולות נטועות באדמה.

במשך שנים רבות היא ציירה בסדנאות לרישום מודל ערום. "גוף האישה תמיד ריתק אותי. רשמתי מאות רישומי נשים: מרישום אקדמי ועד לסקיצות מהירות בטוש ופחם וגם רישומים ביד שמאל (אני ימנית), זאת כדי להפעיל את ההצד הימני של המוח, האחראי על הרגש והיצירתיות. התגובה הראשונה של מי שנחשפים לראשונה ליצירותיי היא התפעלות מהקו הספונטני והזורם. בציורי צבע, ההתלהבות נובעת מהשמחה והאופטימיות שהעבודות משדרות דרך היופי שבנשים השמנות.

סרטון של האמנית נאוה פורת:
https://www.youtube.com/watch?v=OL_IQ6b5oOU

פתיחת התערוכה "יופיה אינו ידוע" תתקיים ביום חמישי 29.4 בשעה 20:00,
גלריה בן עמי, רח' החשמל 12, תל אביב,
אוצר: יוחנן הרסון.