חברה שלי מאשימה אותי כל הזמן שאני הולך עם נשים אחרות. היא לא סתם קנאית חמודה, היא אשכרה אובססיבית אליי. אני לא יכול להסתכל על בחורה אחרת בלי שהיא תתקע בי מבט מאשים. אני מאוד אוהב אותה, באמת שכן, אבל לפעמים נדמה לי שהיא קצת מגזימה, כמו ביום שהיא זרקה לי "ממי, קניתי לך מתנה רומנטית שתחזק את הקשר שלנו" ובתוך הקופסה הייתה חגורת צניעות.

אז אני קניתי לה מתנה בחזרה עם מסר חשוב: הספר "יחסים פקוחים", שכתבו זהר כרמי וליאת שדה-סעדון.

הספר מביא את סיפוריהם החשופים של 33 אנשים שבחרו בא־מונוגמיה לסוגיה ולגווניה. הסיפורים משמיעים קולות אישיים ואמיצים, מספרים על הקנאה שלעיתים שורפת את הנשמה, על האושר שמעוררת האהבה ועל מכאוביה. הם מתארים את הגילוי המיני, את החששות מחשיפה ואת החופש לחיות על פי צו הלב.

זהר כרמי, נשואה לאחד, אמא לשלושה, מנחת סדנאות, מטפלת וואטסו, דולה, כותבת. ליאת שדה-סעדון, נשואה לאחד, אמא לשניים, מיישמת תוכנה, כותבת.

לאורך הספר מלוות את הקריאה שיחות בין הכותבות, הדנות זו עם זו על הדילמות שעולות מתוך הסיפורים. הן מתלבטות, משתפות במחשבות, במידע ובתחושות. תוך כדי כך הן מתייחסות גם למושגים מתוך העולם הא־מונוגמי, כמו נישואים פתוחים, זוגיות מאפשרת, פוליאמוריה, חילופי זוגות, סולו־פולי, אנרכיית יחסים, מונוגמיש, מונוגמי פלוס ועוד.

כתיבת הספר נמשכה מעל שלוש שנים. "בעולם הא־מונוגמי, שהוא כמו מאיץ חלקיקים בהיבט של התפתחות אישית, זו תקופת זמן משמעותית, קצת כמו שנות כלב בשנות אדם." מעידות הכותבות, ולכן חזרו אל המרואיינים, ובחלק מהמקרים התרחשו התפתחויות מפתיעות, וכך נולד פרק האפילוגים שבסוף הספר.

ב"יחסים פקוחים" מוטל ספק במסר החברתי המסליל ומקדש הדרך האחת להיות ביחסים. בכך תורם הספר לקידום הלגיטימציה החברתית לחירות של כל אדם לעצב את מערכות היחסים המשמעותיות בחייו.