למלון מנרה לודג' הגענו אחרי בליוי חוויתי בחרמון, ב-6.1 ביום שבו נפטר המשורר והפזמונאי יורם טהרלב.

בדרך הרדיו ניגן את השיר שכתב "יחבקו אותך דרכיה של הארץ הטובה, היא תיקח אותך אליה כמו על ערש אהבה".

 

 

וזה באמת מאוד התאים – הנופים הירוקים והמדהים של הצפון צפון הזה חיבקו אותנו והחזירו אותי לילדות שלי ברמת הגולן.

קיבוץ מנרה נמצא על רכס רמים, באצבע הגליל, טובל בירוק עד ונופים עוצרי נשימה. כבר בדרך הטבע פגש אותנו כשהאטתי ונתתי לכמה שועלים לחצות את הכביש לחורש שבצד השני.

אחיזה בטבע

כשהגענו לקיבוץ קידם אותנו שלט – תיירות מנרה – אחיזה בטבע, שהוא בעצם מרמז על גם על המצוקים והטיפוס (שעוד נגיע אליו) והטבע העוטף שמסביב ובאמת כך גם היה.

 

 

אנחנו התארחנו בחדר סופריור עם גינה, שזה אומר חדר שבו היה מקום לכולנו עם הילדים, ויציאה לגינה מהממת ביופיה, עם נוף כמו שאמרה המתבגרת "נדיר" והוא באמת היה נוף מדהים שהמילה עוצר נשימה קטנה לידו.

החרמון ממש ממול בלבן, העמקים המוריקים נפרשים מתחתיו, ומצפון רואים עוד רכסים מושלגים בהם הרי השוף שבלבנון עם שדות מעובדים כמו פסיפס מסביבם.

 

 

אם כבר פסיפס אז אפשר לשתות תה צמחים חם וטוב על שולחן הפסיפס היפה בגינה וליהנות מכל היופי הזה. וואו!

הקיבוץ נמצא כולו על הפסגה ככה שלכל מקום שאתה הולך הנוף נשקף ברדיוס מסביבך הבנות שלי צחקו שאני לא מפסיק להתפעל מכל תמונה שאני רואה מסביב כשהתעוררנו לבוקר המטריף שם על ראש ההר.

 

 

בוקר על ההר

באנו לארוחת הבוקר במבנה מרכזי בקיבוץ, חדר אוכל נעים עם שולחנות וכסאות בעיצוב כפרי וחלונות מסביב עטופים בעצים מוריקים ונוף כחלחל. חביתות חמות, בורקסים, בר עשיר של סלטים וגבינות גליליות במרכז, הילדות שלי התלהבו ופנו לארגן להם צלחת.

השיא מבחינת הקטנטונת שלי – קרואסונים ושוקו חם מוקצף שהיא הכינה בעצמה, השיא מבחינתי אספרסו כפול (וגם אחלה גרנולה שהייתה שם).

בסוף הארוחה מפנים את הכלים. כאבא לילדים אהבתי את זה שהילדים לא מתרגלים שמישהו לוקח להם כלים מהשולחן. אהבתי את השלט שמבקש בחביבות לפנות לגיגית את הצלחות והסכו"ם.

זה השלים לי את הפשטות והיופי של המקום.

הלכנו יחד, פינינו, ובדרך החוצה פגשנו כמה מזקני הקיבוץ וקראנו קצת על המקום הוותיק והמיוחד הזה.

כשהילדים מטפסים על הקירות

זכינו לבוא לפתיחה החגיגית של מתחם הטיפוס I climb, שנמצא ממש ליד חדרי המלון במעלה ההר.

 

 

בדרך לשם פגשתי את משה בז, מנהל התיירות במנרה, שסיפר לי על ההיסטוריה של הקיבוץ שקם בשנת 1943, התחיל מהר טרשים קרח והתפתח לקיבוץ של ערבות הדדית שמשקיע בחברה וחינו.ך

ניצלתי את ההזדמנות לשאול אותו קצת על המקומות שנשקפים מסביב ועל מסלולי טיולים.

לאחר מכן נכנסתי למתחם וראיתי שעל הילדים שלי כבר יש רתמות והם  כבר מטפסים

 

 

בר מקיבוץ דן, מדריך טיפוס ומנהל המתחם הסביר לי בעצם מה קורה כאן: "המטרה של המתחם היא לדמות איך אנחנו מטפסים בטבע – במתחם יש את ה'בולדר' שמדמה גוש של סלעים בטבע. הקירות הגבוהים מדמים איך מטפסים על מצוקים בטבע. יש גם אזורים של אימונים".

 

 

עוד הוסיף כי "יש לנו קיר מתכוונן עם אפליקציה שמשתפת טיפוס עם אנשים מכל העולם, יש קירות טיפוס מקצועיים לאנשים שמטפסים כבר כמה שנים. יש לנו קירות למתחילים וילדים עם אמצעי אבטחה אוטומטי בשם 'טרובלו' שמחובר אל המטפס ואז כשהוא יורד זה תופס אותו".

 

 

במרכז מתחם נינג'ה (כמו בנינג'ה ישראל) לילדים. הקירות צבעוניים ומרהיבים, מוזיקה טובה וייב מגניב וילדים ואנשים מטפסים ונהנים. פגשנו שם את שרי – ילדה חמודה מהקיבוץ שטיפסה בקלות וביטחון, והיא לקחה כפרויקט את הקטנה שלי ושתיהן טיפסו יחד.

שרי סיפרה לנו שהיא אוהבת את הקיבוץ וכיף לה גם לטפס, ואולי בגלל זה כשהיינו כבר חייבים לצאת חזרה הביתה והיה מאוחר הקטנה נאחזה בקיר ולא רצתה ללכת.

משה היקר מהקיבוץ אמר לה: "אל תדאגי, תשביעי את אבא שתחזרו מהר".

ברור שנחזור! יש לנו עוד מלא מסלולים לעשות.