כאזרחית איטליה גאה היו לי אתמול שתי סיבות לחייך: לאורך היום ציינתי את יום הולדתי ובלילה צפיתי בהתלהבות בניצחון הסוחף של איטליה באירוויזיון. הניצחון המתוק הגיע שנה וחצי אחרי שאיטליה נכנעה ללא תנאי לקורונה.
קולות השמחה שבקעו מחלונות פירנצה, מילאנו ורומא, הזכירו את השמחה שהביא טוטו קוטוניו לפני 31 שנה כשהימם את אירופה עם "טונייט, יונייט, אירופה".
הזכייה מבטיחה שבשנה הבאה יחזרו התיירים לרומא – העיר שלא מכירה את עצמה בלי תיירים מכל העולם.
גם אני ביקרתי בעיר לפני הקורונה עם איש שהבטיח הרבה הבטחות אבל לא הבטיח לקיים אף אחת מהן. אתמול, באופן אירוני, התקיימה אחת ההבטחות שקיבלתי ברומא.
האם זה מה שסלל את הדרך לניצחון באירוויזיון? אולי, אבל דבר אחד בטוח: בשנה הבאה אני ברומא, מסקרת את האירוויזיון באיטליה. תבואו, יהיה שמח כמו שרק האיטלקים יודעים לשמוח.
