אפתח בגילוי נאות: אני לא מת על ראפ ועוד פחות על ראפרים ישראלים שמשחקים את הפוזה של המהפכנים מהגטו בזמן שהם גרים עם אישה טבעונית ופודל בקריית אונו, אבל מי שממש מעורר בי אי נוחות כבדה הוא הצל, שהדבר היחיד שמשותף בינינו הוא השם הפרטי: יואב.

אף פעם לא אהבתי לשמוע את הפיגוע המוזיקלי שנקרא הצל, אבל מאז שהוא מתעסק בפוליטיקה אני מתגעגע לשירים שלו (בבקשה לא לשאול אותי איזה שירים יש לו, אפילו גוגל לא זוכר). האיש מטיל צל כבד (גם אחרי שהוריד חצי צל בדיאטה) על כל מי שחושב אחרת ממנו ובמלחמה הזו הוא ממש התעלה על עצמו עם שני יירוטים מכוערים.

זה התחיל בסלקום שבחרה בעיתוי אומלל לשבות ביום שבו הזדהו ערביי ישראל עם אחיהם מעזה ונפרדה מעשרות אלפי מנויים. הצל, שהוביל את המחאה נגד החברה, חגג בדף הפייסבוק שלו – שמונה חצי מיליון עוקבים – שלא לומר רקד להם על הדם: "התרסקות של המניה של סלקום. כמעט 30,000 ניודים במספר שעות עד למצב ששר התקשורת שוקל להתערב בנושא כדי למנוע את קריסת החברה. סגירה של השירותים הטלפונים. הורדת הדף מהאוויר. נו סלקום עכשיו כבר נזכרתם איך קוראים לי?"

אתם מבינים? הגענו למצב שראפר – שאמור לזעוק נגד צנזורה וסתימת פיות – חוגג כשחברת תקשורת נפגעת רק בגלל שהיא דוגלת בדו קיום. טופאק ממש מתהפך בקברו. ספק אם הצל יודע את זה, אבל בדיאלקט של האפרו אמריקאים בשנות השישים משמעות המונח היה לשוחח. אני תוהה האם היצור הזה בכלל מסוגל לנהל שיחה. אמנם, הוא הגיב לנו אחרי שיחה שבה הוא שהשווה חבר כנסת בישראל לערפאת, אבל לצערי הפעם לא זכיתי להתייחסות ממנו.

פניתי אליו השבוע כי רציתי להבין מה עשתה לו השחקנית מיה לנסדמן שגרם לו לכתוב את המלים הקשות הבאות: "זהירות מעורר בחילה. זוכרים את השחקנית מיה לנדסמן מהסדרה 'המפקדת' שהחליפה את תמונת הפרופיל שלה לדגל אשף? אז בסדרה היא על מדי צה"ל וזה המסר שהיא החליטה להעביר" (כאן הוא מפנה לסרטון שבו לנסדמן מעבירה את הרובה על המפשעה שלה ואומרת "מדינת ישראל על הזין שלי").

הצל לא ענה לי. לנסדמן דווקא כן. היא כתבה: "אין לי פייסבוק. סגרתי אותו מפחד, מאיומים ושנאה".

תראו, אני – ששירתתי כקצין בצבא וגם נפצעתי – האחרון שיתמוך בהתנהגות כזו, אבל מפה ועד לרדוף שחקנית (די מוכשרת בסך הכל) שהביעה מחאה בדרך אומללה לא פחות מהעיתוי של סלקום – המרחק רב. האם אנחנו רוצים באמת לחיות במדינה שבה לפני שאנחנו פותחים את הפה אנחנו צריכים להסתכל ימינה ושמאלה ולראות שהצל לא בסביבה? מה עם האמירה שיוחסה בזמנו לוולטר: "איני מסכים לאף מילה שלך, אבל אני מוכן למות על זכותך לומר אותה"?

עם דף של חצי מיליון עוקבים יש לאושיה שנקראת הצל כוח יותר מכל עיתון, אבל כמו שאומרים בספיידרמן (הסרט היחיד שאני סגור על זה שהצל ראה) עם "כוח באה אחריות". האם הצל ייקח אחריות אם בעקבות פוסט שלו איזה חמום מוח מהשוליים הסהרוריים של הימין ייקח אבן וידפוק למיה את הראש?

בעיניי המסר של ההצגה – מעבר לכוחה של האהבה – מאוד רלוונטי לימינו. אם בחור ישראלי, מלח הארץ, מתאהב בבחורה פולנית – וכולנו זוכרים מה קרה לעם היהודי על אדמת פולין – זהו ללא ספק שיא הפתיחות המחשבתית. הוא לא שופט אותה על פשעי אבותיה, היא לא מחרימה אותו בגלל האנטישמיות שינקה בבית אמה, הם פשוט משוחחים אחד עם השני ומגלים כמה הם לא שונים. אם הצל היה מדבר עם מיה הוא היה מגלה שמעבר לסוגיית המשקל יש ביניהם עוד כמה נושאים כבדים שהם יכולים ללבן ביניהם.

עכשיו השאלה היא האם הצל מסוגל לנהל שיחה, או שזה הרגע שבו הוא לוקח את הרגליים ובורח. יהודה פוליקר ניסח את זה יותר טוב בשיר "הצל שלי ואני":

הרוח טלטל
הפחד טפטף וחלחל
צילי בתוכי מרעיד
מפחיד יותר מתמיד
הוא שואל לאן אתה לוקח
אני משיב לאן אתה בורח
למה תמיד קירות מוגנים
למה צל כשאור בפנים