השבוע נסקור ספרים שנכתבו על ידי נשים אמיצות: האחד חושף עולם שלם של אהבות שלא מדברים עליהן, השני מגלה עולם מרתק של צעירה ברוכת כישרונות ותובנות, והשלישי הוא רומן ישראלי מרתק שמתחיל בקורונה וחוזר בזמן עד לקום המדינה.
יחסים פקוחים (הוצאת "אדמה") / מאת זהר כרמי וליאת שדה-סעדון
"יש עולם שלם של אהבות שלא מדברים עליהן. עולם שבו הלב רחב וגמיש כדי להכיל יותר מאהבה אחת. עולם שבו התשוקות המיניות שלנו יכולות להתממש עם הרבה אנשים ושיש בו יותר מדרך אחת לחיות חיי אהבה מלאים ומספקים" (עמ' 16, מתוך הפתיחה ב"יחסים פקוחים").
ספר מעורר זה, תרתי משמע, מביא את סיפוריהם האמיתיים של 33 אנשים שבחרו בא-מונוגמיה לסוגיה וגווניה: נישואים פתוחים, זוגיות מאפשרת, פוליאמוריה, חילופי זוגות, יחסים בהקשבה, סולו-פולי, אנרכיית יחסים, מונוגמיש ומונוגמי פלוס. רוב המרואיינים מופיעים בשמות בדויים, אך סיפוריהם האמיתיים חושפים את המורכבות שבחיי נישואים, זוגיות, יחסים ומציפים שאלות חשובות בנוגע לקנאה, בלעדיות, אמון, הסתרה ועל לב פתוח שיכול להכיל אהבות רבות.
בספר נחשף הקורא לעולם שלם ופחות מוכר של אהבות, לטריגרים שהניעו את מהלכי פתיחת היחסים ולמסע האישי שעברה כל דמות באחד הסיפורים המופיעים בספר – כולל האתגרים, הקשיים והעונג. לאחר שקוראים ברצף את כל המונולוגים של הגברים והנשים, שבחרו בא-מונוגמיה לסוגיה, מצליחים להבין מדוע הם החליטו לחשוף את התשוקות, הפחדים, חרדות הנטישה, השעמום והרצון בריגוש ונושאים נוספים – מבלי להסתיר או למעול באמון של בני זוגם ומבלי לבגוד בעצמם.
חלק מהמונולוגים הם של גבר ואישה ומיד לאחר מכן של מי שנמצא/ת איתם במערכת יחסים. כך, למעשה, זוכה מי שקורא את הספר לחוות תחושת הצצה נדירה לחייהן של משפחות נורמטיביות, כולל תיאורים מיניים לא מצונזרים של גברים ונשים החיים במערכות יחסים אלו. המונולוגים של זהר וליאת, המופיעים אחרי כמה מונולוגים של גברים ונשים המרואיינים בספר, מעבירים לקורא את התחושה שלמרות שהוא מקבל נקודת מבט נדירה של זבוב על הקיר בבתיהם של הגברים והנשים הא-מונוגמיים, המסר העיקרי שהוא מקבל הוא שניתן להטיל ספק במסר החברתי המקדש דרך אחת להיות ביחסים ולקדם את הלגיטימציה החברתית לחירות של כל אדם לעצב את מערכות היחסים המשמעותיות בחייו.
מחברות הספר הן זהר כרמי וליאת שדה-סעדון. זהר כרמי, המתגוררת בניו-ג'רזי שבארצות הברית, כותבת כתיבה בלוגית ואקטיביסטית שנים רבות ב-"XNET" וב-"YNET", בעלת האתר "זהר כבר בדקה" ובלוג המסעות "לקחנו את הגלולה האדומה", מטפלת, מנחה ומלווה נשים מתוך הוויה פמיניסטית, אנרכיסטית ורדיקלית. ליאת שדה־סעדון, כותבת הבלוגים "להיות שניים – הקריירה שלי בזוגיות" ו"מגדלת כנפיים – מיומנה של אמא לטייס בפוטנציה", מתפרנסת מהייטק וכותבת בשביל הנשמה, חוקרת גבולות, אוהבת לגעת בנפשות של אחרים ולהינגע בחזרה.
אדמות הנצח (הוצאת "חדרים") / מאת נועה כליף
"בעבר, נהגתי לשמוט
את חולשותיי
אל קרקעית ים החיים
מסיפון האונייה המוארך של דרכי.
זה אחר זו, התפוגגו חולשותיי בין גלי הים.
עם הזמן, למדתי
לייסד מהן עוגן.
כשסערה מופיעה בחיי
אני משליכה את העוגן
בלב מורם.
הסערה בחיי נמשכת
אך עוגן החולשה
מונע מאונייתי
להיכנע לגליו הרועמים של הפחד.
בסופו של יום,
החולשות שכל כך שנאתי
הן אלו המאפשרות לליבי
להתרומם".
(מתוך "געגוע", עמ' 80 ב"אדמות הנצח").
ספר הביכורים של נעה כליף מצליח להפתיע לטובה, במיוחד כשמגלים שהמחברת שלו בת 19 בלבד, אבל עם טקסטים מרשימים ותובנות של אישה מבוגרת בהרבה. הספר מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון כולל שירים בנושאים שונים, החלק השני כולל משפטים ותובנות לחיים בנושאים כמו: אושר וכאב, קבלה, געגוע, הוקרה, שינוי ועוד, ובחלק האחרון מופיע סיפור קצר ומרגש.
בשירים מופיעים מוטיבים רבים הקשורים למים והמילים הראשונות בספר רומזות על כך: "המאושרים ביותר הם אלו הרואים בטיפת המים אגם". אחרי השער הראשון "געגועים קטנים" מככבים איתני הטבע במלוא תפארתם ויופיים, אך גם בעוצמתם הקטלנית – כמו בשיר "פרח בר" המוקדש לזכרה של שני שמיר ז"ל שנספתה באסון בשיטפון בנחל צפית: "אל תראי אהובתי, את פרח בר וגם סופות עזות לא ישטפו את נעורייך בבכי מר".
בשער "ניחוח משכר" מופיע הטבע בשלל מוטיבים ומטאפורות: ציפורים, פרחים, המולדת, שיבולים, הירח, סלעים ובני האדם, כמו למשל בשיר "קרן אור בוערת": "קרן אור בוערת נטפה באש לדפיקותיו, צל צלם אדמת עיניו נפשט לחלילו כנוף נמחק, נדמע כלהב אל להבתו". השער השלישי, "מקום אחד", כולל שירים מרגשים מהמסע שלה כתלמידת תיכון לפולין: "בפרקי הזמן שבין עבר לעתיד, ביקרתי במידנק. ולא היה שם דבר, מלבד דממה וכפור" ("עשבים").
החלק המרתק בספר הוא המשפטים לחיים שהמציאה המשוררת, הכוללים תובנות רבות שכדאי לאמץ לחיים – למרות גילה הצעיר. כך למשל, ב"שינוי" היא כותבת: "שינוי המתחולל בנפש האדם הוא יצירת אומנות. מי האמין כי יגיע היום שבו פיסת העבר הריקה הזו תצבע בגווני הזמן ותיהפך לציור השמימי של ההווה".
"האישה בשמלה האדומה", המסיים את הספר, מצליח לרגש עם סיפור אהבה מקורי, שגם בו מופיע הים: "והצחוק, הצחוק הקסום שלה, שהרעיד אפילו את הים ממהותו".
נועה כליף, משוררת, סופרת וציירת, משרתת בימים אלו בצה"ל וממשיכה לכתוב וליצור. היא זכתה כבר בהיותה בת 12 בתחרות ארצית לכתיבת עבודת שורשים וקטפה את המקום השלישי בתחרות בינלאומית מטעם מוזיאון בית התפוצות. בשנת 2019 היא נמנתה בין זוכי תחרות הכתיבה הארצית לבני נוער שיזמה הסופרת והמשוררת יהודית מליק שירן ע"ש חיים, שושנה ואפי מליק.
פשוט סיפור ישראלי (הוצאת "צמרת") / מאת אורלי גולדשטיין
פשוט סיפור ישראלי (בהוצאת "צמרת") / מאת אורלי גולדשטיין
"כבר כמעט חודשיים שהיא לא יוצאת מהבית, לא קונה בגדים ולא יוצאת למסיבות ולריקודים. מילא מסיבות וריקודים, היא אפילו לא יושבת בבית קפה, או הולכת לסופר, לקוסמטיקאית. שערה מעולם לא היה ארוך כל כך" (עמ' 8, פרק 1, "פשוט סיפור ישראלי").
רומן מרתק זה מצליח לגעת בשיא הרגש של הישראליות, והוא מתחיל בימים אלו של הקורונה וחוזר בזמן עד לתקופת קום המדינה. הגיבורות של ספר זה הן נשים במגוון גילים כשהגיבורות הראשיות הן: חווה שנאבקת לעצמאות בחייה כמו שנאבקה בצעירותה למען העצמאות של המדינה, וירדן שמתקשה לחזור ללימודים בעקבות מות אביה וכבר לא מסוגלת להיות הנערה החברותית, התלמידה המצטיינת והמדריכה הכי טובה בצופים. המפגש המקרי ביניהן בערב יום העצמאות הוא האירוע המכונן המניע את העלילה, עד לסוף המפתיע.
בכלל, מוטיב העצמאות מופיע לאורך כל הספר, כשאירועים מכוננים ומשמעותיים מתרחשים בימי העצמאות החגיגיים למדינה. לאורך כל העלילה מוזכרים אירועים וציוני דרך חשובים בהיסטוריה של ישראל, כולל הסבר קצר על כל אחד מהם. כך, למעשה, מקבל הקורא הצצה חשובה ואף מרגיש שותף – מנקודת המבט של גיבורות וגיבורי הספר – לאירועים כמו: פיגוע הטרור בדיזינגוף סנטר, מלחמת לבנון השנייה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת המפרץ, הרצח של יצחק רבין, הזכייה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון ועוד.
מוטיב חשוב נוסף שמופיע כחוט שני לאורך העלילה הוא עולם המחול, ובמיוחד ריקוד ה"הורה" המפורסם שלמרות שנחשב לישראלי, שורשיו מגיעים בכלל מרומניה. ריקוד "ישראלי" זה מצליח לאחד בין חווה המבוגרת לבין ירדן הצעירה ובין כל הדמויות הנוספות בספר. המתח בספר נבנה בהדרגה עם כל האירועים ההיסטוריים וההתמודדות המאתגרת של גיבורות הספר עם נסיבות החיים הלא פשוטות. כאשר הקשרים בין כל הדמויות נחשפים לקראת הסוף, מצליח הספר לרגש בעוצמה גבוהה ולהעביר את המסר: חשוב מאוד להגשים את החלום – למרות שלא תמיד קל לצאת לדרך חדשה.
אורלי גולדשטיין עבדה באוניברסיטה הפתוחה במשך כ-20 שנה ביחידת המחשב, ובמהלך השנים עברה קורסים רבים ושונים בתחום המחשוב בדגש על ניהול פרויקטים, אך גם בתחומי העשרה נוספים כמו: מדיטציה ודמיון מודרך ופעילויות בתנועה לגיל הרך. לפני שבע שנים הגשימה חלום ילדות ישן ויצאה לקורס מדריכים לריקודי עם, ובהדרגה עזבה את תחום המחשוב ויצאה לדרך חדשה.
