כלב צילום אימג'בנק
כלב צילום אימג'בנק

אחריות בגין תקיפת כלב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בתרבות המערבית זכה הכלב בכינוי "ידידו הטוב של האדם". אין חולק כי ככלל כלבים הינם בעלי חיים נהדרים מסורים וצייתנים אשר תורמים רבות לבני האדם, החל מקבלת הפנים החמה עם חזרת הבעלים לביתו, וכלה מפעולות מורכבות כגון  סיוע, חילוץ, איתור חומרי נפץ וסמים, תמיכה בבעלי מוגבלויות ועוד. אליה וקוץ בא – לצד המעלות הרבות, לעיתים עשויים הכלבים להסב נזקים לא מבוטלים לאדם ולרכושו.

במאמר זה – שנכתב בסיוע עורך דין גיא גרינולד, מומחה לתביעות נזיקין וביטוח – יובאו העיקרים הנדרשים לשאלת אחריות בעלי כלבים או המחזיק בהם דרך קבע (להלן: הבעלים).

אחריות מוגברת – סעיף 42א' לפקודת הנזיקין

בשנת 1992  הוסף על ידי המחוקק במסגרת תיקון מס' 7 לפקודת הנזיקין, סעיף 42א', אשר קובע כי  "בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצדו של הבעלים".

בהתאם לדברי ההסבר לחוק, נדרש התיקון לאור ריבוי מקרי התקיפה של עוברי אורח על ידי כלבים. בעקבות כך, נקבע התיקון לחוק, אשר מטיל אחריות מוגברת על הבעלים, זאת כדי שאלו יעשו כל הדרוש יעשו את הדרוש למנוע  הישנות התקיפות. עובר לחקיקת הוראה זו, כדי לזכות בפיצויים היה על המותקף להוכיח כי את רשלנותו של הבעלים.

כאמור, עם תיקון הפקודה, הקל המחוקק עם הניזוק וקבע אחריות מוגברת על בעלי הכלבים ללא צורך בהוכחת התרשלות בעל הכלב. מדובר באחריות חמורה אשר מנתקת עצמה בהיקף זה או אחר מאשמתו של המזיק.

 ואם נזק הגוף נגרם שלא בנסיבות של תקיפה?

כדי להדגים סוגיה זו, נפנה לפסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת גיאור – שם נדון מקרה בו רוכב קטנוע החליק ונפל מקטנוע כתוצאה מהתפרצות כלב לכביש שנתקל בחזית הקטנוע.

נקבע בפרשת גיאור כי אין זה משנה אם הנזק נגרם כתוצאה מההיתקלות בכלב או כתוצאה מאיבוד שיווי משקל תוך נסיון להימלט מהכלב וכדברי כבוד השופט בייסקי – "ובין שההחלקה והנפילה היו כתוצאה מההיתקלות עצמה או בגין איבוד שיווי משקל תוך ניסיון להימלט מהכלב – אחת היא… כל בר דעת ואדם סביר יצפה לכך כי אם על רוכב אופנוע או קטנוע יתפרץ באורח פתאומי כלב הידוע כנטיות כאלה והוא יתקל בו אגב נביחות – עשוי אותו רוכב לאבד שיווי משקלו וליפול".

עולה אפוא כי לאחר התיקון לחוק, אין עוד כל צורך להוכיח התרשלות של הבעלים על מנת לזכות בפיצויים בגין נזקי גוף ואין אף צורך להצביע על התנהגות כלשהי של הבעלים הקשורה סיבתית לנזק אלא שדי בכך שהנתבע הוא הבעלים.

חריגים לאחריות המוגברת – סעיף 41ב' לפקודת הנזיקין 

חשוב לדעת כי לא מדובר באחריות מוחלטת, מאחר שישנם חריגים ו/או הגנות אשר עשויות לפטור מאחריות.

כך למשל במקרה בו התקיפה ארעה בנסיבות של התגרות מוקדמת בכלב או בעליו, כמו כן – במקרה של פריצה או השגת גבול למקרקעין של הבעלים.

יש לציין כי נטל ההוכחה לקיומן של ההגנות הינו על כתפיו של  הבעלים. ההגנות האמורות מעוגנות בסעיף 41 ב' לפקודת הנזיקין.

היקף האחריות המוגברת – רכוש או נזק גוף בלבד?

כאמור, לצד האחריות המוגברת ישנם חריגים ברורים ומובנים.

ואולם, עולה השאלה האם האחריות המוגברת חלה גם לעניין נזקי רכוש (?)  אין חולק בפסיקה כי משטר האחריות המוגברת חל באשר לנזקי גוף, דבר זה עולה אף באופן מפורש מלשון סעיף 41א' לפקודת הנזיקין – "בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע …"

עולה אפוא השאלה, האם אזכור נזקי גוף במפורש מהווה למעשה הסדר שלילי באשר להחלת משטר האחריות המוגברת לנזקי רכוש (כתוצאה מכלב).

לעניין זה קיימת בפסיקה מחלוקות, כאשר בחלקם של פסקי הדין לא זו בלבד שהחילו את הכלל האמור לגבי רכוש אלא הגדילו והחילו אותו אף באשר לתקיפות כלבים על ידי כלבים.  עם זאת, הנטייה הינה הרווחת בפסיקה הינה שמשטר האחריות המוגברת אינו מתקיים לגבי נזקי רכוש.

האם האחריות המוגברת חלה במקרה של תקיפה בלבד?

האם ישנה משמעות לכך שנזק הגוף נגרם שלא כתוצאה מנשיכה או תקיפה? – בעניין זה נקבע זה מכבר בפסיקה, כי היקף האחריות כולל כל סוג התנהגות שמקורו בכלב ואין צורך בקיומו של מגע פיזי, נשיכה של הכלב או פעולה תוקפנית שלו כלפי הניזוק. כלומר –  די להוכיח שהנתבע הוא הבעלים של הכלב הפוגע ושנגרם נזק גוף ע"י כלב.

היעדר בעלים

מה קורה במקרה שהתקיפה ארעה בנסיבות לא אותרו הבעלים של הכלב או מי שמחזיק בו?  – במקרה שכזה ימצא עצמו הניזוק בפני שוקת שבורה, ללא אפשרות לפרוע נזקיו, הוצאותיו וסבלו.

מה קורה כאשר הכלב המזיק ברח מכלביה – במקרה שכזה, וככל שמדובר בכלביה עירונית, ניתן להגיש תביעה כנגד העירייה.

 

כלב צילום אימג'בנק
כלב צילום אימג'בנק

מה אוכל לעשות בתור בעלים של כלב?

כמבואר לעיל, על בעלים של כלב רובצת אחריות כבדה ובפרט לנזקי גוף של צד ג'. האחריות האמורה לעיתים מביאה למצבים בהם הבעלים מחויב בפיצויים כאשר על פניו נראה כי לא נפל על דופי בהתנהלותו.

לצורך צמצום הסיכון האמור, רצוי כמובן לנקוט במשנה מוגבר של  זהירות, ובתוך כך – לפעול בהתאם לדרישות החוק, קרי  – מי שמוביל את הכלב חייב להיות מעל לגיל 18, יש לקשור את הכלב ברצועה באורך 5 מטרים לפחות, וכן יש להציב בשער החצר שלט עם הכיתוב "זהירות כלב מסוכן".

בנוסך יש לוודא כי החצר בה מוחזק הכלב סגורה ומאובטחת מפני בריחה, וכן –  לדאוג לחסן את הכלב ולפעול בהתאם לדרישות החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002 .

נוסף על כך, מומלץ לרכוש פוליסת ביטוח צד ג' לכלב, ולקרוא היטב את תנאיה וחריגיה!

לעניין זה חשוב לדעת כי חברות הביטוח השונות לעיתים מסרבות לבטח סוגים מסוימים של כלבים אשר הוגדרו ככלבים מסוכנים ו/או כלבים מועדים.

על כן עובר לאימוץ ו/או רכישה של כלב, חשוב לברר האם הוא משתייך לקבוצת הכלבים המסוכנים, וללמוד את השמעויות העולות מכך.

נכון להיום, רשימת הכלבים המסוכנים כפי שהוגדרה בחוק ההסדרה, כוללת את הגזעים הבאים  – פיטבול, רוטווילר, אמסטף, בולטרייר, סטפורדשייר, דוגו ארגנטינאי, פילה ברזילרו, טוסה אינו יפני.

מה ניתן לעשות אם הותקפתי ו/או נפגעתי בגופי על ידי כלב ?

במקרה שהינך סובל מנזק כתוצאה מהתנהלות של כלב, – ככל שהדבר מתאפשר מבחינה בריאותית – מומלץ לאסוף ראיות ולתעד עד כמה שניתן סמוך לאירוע את הכלב התוקף, בעליו – לרבות פרטיו המלאים, הזירה והנזק.

מומלץ לעשות זאת על ידי צילום וידאו ו/או סטילס, כאשר נוסף על כך מומלץ לנסות ולאתר מצלמות אבטחה אשר תיעדו את המקרה, ולדרוש מהבעלים למסור לכם עותק של ההקלטה או לכל הפחות לדאוג שלא תמחק.

נוסף על כך יש לאתר עדים לאירוע ולדרוש מהם את פרטיהם לצורך גביית עדות.

לאחר מכן יש לפנות בהקדם לקבלת טיפול רפואי ולודא כי פרטי האירוע עולים באופן ברור ותקין על גבי התיעוד הרפואי.

בנוסף, מומלץ מאוד לפנות לתחת המשטרה הקרובה לצורך הגשת תלונה – כפי שיובהר בפסקה הבאה, יש לדבר השלכות מהותיות על ההליך האזרחי (התביעה לקבלת פיצויים).

כדי לצמצם האפשרות של נזק ראייתי, דבר אשר יפגע קשות בתביעה, רצוי מאוד לפנות לקבלת ייעוץ משפטי כבר מהשלבים הראשוניים.

 

פסק דין חלוט במשפט הפלילי – ראיה לכאורה במשפט האזרחי –

סעיף 42 א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, קובע כי פסק דין חלוט במשפט הפלילי מהווה ראיה לכאורה במשפט האזרחי.

משמעות הדבר הינו כי ככל שתוגש תלונה כנגד הבעלים של הכלב, וככל שיורשע הוא בפלילים (אף בהסדר טיעון מקל),  ניתן יהיה לעשות שימוש בממצאי ההרשעה ו/או פסק הדין בהליך האזרחי.

ממצאי ההליך הפלילי ישמשו ראיה לכאורה במשפט האזרחי, משמעות הדבר הינה כי תהא חזקה לפיה הממצאים והסקנות של פסק הדין הפלילי הינם אמת אלא אם יעלה בידי הבעלים להוכיח אחרת.

יש לציין כי הנטל העומד לנתבע בעניין זה הוא כבד ביותר הן להפרכת החזקה הפלילית, ועוד יותר כאשר מצטרפת לכך האחריות המוגברת אשר רובצת עליו מתוקף סעיף 41 ב' לפקודת הנזיקין.

באשר לתובע/לניזוק – במקרה שכזה לא צפויים לתובע קשיים בהוכחת תביעתו האזרחית, אך כמובן שבכל  מקרה עליו להוכיח את נזקיו.

נפגעתם כתוצאה מתקיפת כלב? מומלץ לפנות בהקדם האפשרי לקבלת לייצוג משפטי על ידי עורך דין מומחה בתחום זה, על מנת לקבל הנחיות לאיסוף זריז של הראיות, בניה נכונה של התיק, וקבלת הייצוג והפיצוי המיטבי.

 

עו"ד גיא גרינולד. צילום: פרטי

אין באמור לעיל בכדי להוות משום יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, הכתוב לעיל מהווה סקירה בלתי מחייבת.

ליצירת קשר: 052-4459510 | 073-3678118

כתובת: בר כוכבא 23 בני ברק, מגדל v-tower קומה 9.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות נוספות