"איזורים מסוכנים" הוא מיצב רב מדיומאלי הבנוי בפריסה רחבה בחלל המעבדה לאמנות ומורכב מתמהיל של מבנים מרובעים בגבהים שונים, עשויים קרטון ועטופים בקולאז'ים של שרטוטים וסקיצות אדריכליים. בין המבנים מוצבות עבודות קודמות של אבנר, עשויות שעם, חלקן לובשות עטיפה מיצרית קדומה, כמו אובליסקים, סרקופגים, וחלקן כאורנמנטים מזרחיים כמו המשרביות רבי הממד המפורסמות.
המבנים מסודרים בסדר מופתי ויוצרים רחובות ושדרות לאורך ולרוחב החלל. הצופים נכנסים אל המיצב, מטיילים בו כמו בעיר רפאים מיניאטורית, מרגישים אותו פיזית ובו בזמן מדמיינים ומשייכים למבנים ממשיים. השילוב בין המדומה לפיזי נע בין שליטה להתמסרות,. ככל שצוללים פנימה נתפסת המורבידיות של ההצבה: העיר המדומה הופכת לבית קברות, המבנים מזכירים מצבות מפוארות, קברי אחים אורבניים.
שר מתחקה אחר הקונפליקט הקיומי עמו הוא חי כל חייו: המרחק בין אדריכלות לאמנות. כאדריכל ותיק עם ניסיון עשיר בתכנון מבנים מורכבים שהינם חלק מהמרקם האורבני הישראלי, הוא מברר האם אותה כפילות מעמדית מחלישה או מחזקת את כוח היצירה.
השרטוטים האדריכליים מזוהים עם אבנר האדריכל. גם כאן הוא לא פוסח להרוס ארכיון שלם של שרטוטים העוטפים את החלל כולו. בזמנו השרטוטים היו לתורה הקדושה של המעורבים בפרויקט, בין רגע הפכו לפסולת נייר חסרת ערך. אותה קוטביות משקפת את מחשבותיו של שר בין הפונקציה האדריכלית לבין היצירה האמנותית האסתטית. האם קוטביות זו מוצדקת המיצב נראה כמודל של עצמו, מיניאטורה של בין השרטוטים בטח ניתן גם למצוא קניונים ומרכזי קניות רבים, יצירות מעשה ידי אדם התורמים ל"מיתוג" חיינו, מעין סימולקרום בודאיריאני ריק מתוכן, המכיל דמויות סינטטיות של "האח הגדול": מציאות או דימיון? אדריכלות או אמנות? עבודתו של שר אינה אלא דגם של מציאות פוסט פוסט מודרנית, בדיסוננס קוגניטיבי עם עצמה, חסרת אותנטיות ועומק.
כל המבנים האדריכליים עשויים קרטון, חומר המעצים את האספקט הקיומי של ההצבה, הוא ניצב איתן, ובין רגע ניתן לקיפול והריסה. המוות מלווה תפיסתית את ההצבה של אבנר, אם זה בדמיון לבית הקברות, או במבנים העירוניים שהם לא יותר מקברים של האנושות. האם יש עתיד לעיר כפי שנראית היום? האם היא תשרת את המתגוררים בה על פי האילוצים שכבר ניצבים בפתח דלתה: אקולוגיים, סביבתיים, חברתיים וכו'? האם סוף סוף בני אנוש יבינו כי הם הטבע? האם המושג ה- "עיר" אינו מתאים יותר לתפיסת התיעוש של המאה ה 19 וה-20 ופחות רלוונטי לחזון האנושות על כדור הארץ ? מעניין כי אבנר עושה שימוש בחומרים כמו נייר ושעם, כביכול טבעיים, שמנצלים את הטבע, אך בו בזמן עשויים להיות לפתרונות התגוררות אנושית עתידית ירוקים יותר.
המעבדה
רחוב הרצל 119, תל אביב
שעות פתיחה: יום חמישי 19:00-22:00
יום שישי ושבת : 11:00-14:00
