עדי עציון זק (אמא של הבמאי יורם זק והשחקנית עלמה זק), שהופיעה כבר לפני הקורונה בסלון ביתה והציגה את התערוכה "פנטזיה לובשת אישה" בה היא לובשת דמויות של נשים מפורסמות, יצרה בימי הסגר שתי סדרות בפייסבוק

הרבה לפני שמישהו חשב שאמנים יופיעו בסלונים של בתים ודירות מגורים בתקופת הקורונה, השחקנית עדי עציון זק, שהיא גם אמא של הבמאי יורם זק (לשעבר עורך תכנית "האח הגדול") והשחקנית עלמה זק מ"ארץ נהדרת" ומסדרות נוספות, יצרה הופעות והצגות בסלון ביתה. למרות שבתקופת הקורונה כולם חיקו אותה, היא דווקא מפרגנת ואף מסייעת לאומנים בטיפים מקצועיים.

"נולדתי בקיבוץ יגור והחינוך המוזיקלי בקיבוץ והשירות בלהקת הנח"ל הובילו אתי אל עשר שנות לימודי שירה ומוזיקה בתל-אביב, בפאריז ובפרייבורג שבגרמניה", היא מספרת על עברה שהשפיע על בחירותיה בחיים, ובהן אירוח הצגות שלה בביתה. "שרתי על בימת הקונצרטים והאופרה, התמסרתי למוזיקה בת-זמננו ומלחינים רבים הקדישו לי את יצירותיהם, ובהם: יוסף טל, צבי אבני, מנחם אבידום, מרק קופיטמן, ליאו שידלובסקי, יוסי מר חיים, אבי בנימין, רון ויידברג, משה זורמן ואחרים".

מזה למעלה מ-20 שנה היא חברה בתיאטרון "גשר" ואף משמשת כמדריכת שחקנים במחזות זמר. היא בחרה בערוץ משלה: שילוב אמנויות במופעי יחיד אותם היא כותבת, מביימת, משחקת, שרה ומעצבת, ביניהם: "מרלן דיטריך", "אלמה מהלר", "ג'ולי הרצל", "מריה קאלאס", "ברכט-וייל", "שופניאנה", "אלזה", "אהבה בשואה", "גוסטב קלימט", ובימים אלו: "נשים במלכודת פיקאסו". היא מסבירה כי הבחירה בנשים עליהן אני כותבת נובעת מהמורכבות שבין האמנות לחיים עצמם, וביצירות אחרות הגבר שלידן הוא הנושא כמו: הרצל, גוסטב קלימט, שופן או פיקאסו (שמתקשר גם לתנועת Me too)".

כיצד נולד הרעיון של הצגות בסלון ביתך?
"כאספנית של אומנות תמיד גרתי בסלון גדול עם פסנתר כנף עד שיום אחד ניסיתי חזרות על מופע במוזיאון מול קהל קטן בבית. הסתבר שהקרבה לקהל והשיחה איתי מוציאות פנים אחרות לדמות ומוסיפות המון לחוויה התיאטרלית. מזה 15 שנה אנו מקיימים בביתנו קונצרטים ומופעים עם בעלי הפסנתרן יונתן זק ואני במונודרמות. זה לא רק כדי לחסוך בתשלומים עבור שכירת אולם ושיווק, אלא הצורך האינטימי של הגיבורות שבחרתי לדבר אל הקהל ישר בפנים ולגלות את סודותיהן".

בשנים האחרונות היא התחילה להציג את "פנטזיה לובשת אישה" – תערוכה של צילומים מבוימים שצילם בעלה יונתן זק ובהם היא מביימת את עצמה ולובשת דמויות של נשים מפורסמות כמו: חנה רובינא, מרלן דיטריך ועוד. התערוכה הוצגה באכסדרה של תיאטרון "הבימה", בגלריית האמנים, בבית ציוני אמריקה ובאוניברסיטת תל אביב.

עדי עציון זק מגלה כי השנה הקשה הזאת גרמה לה להיות יצירתית במיוחד ולכתוב ולביים את המופע על פיקאסו ואף יצרה שתי סדרות בפייסבוק: "מסיכות בימי קורונה" – היא כתבה שיר לכל מסיכה ותמונה לצידו, ו"הגיבורה ואני" – מבחר נשים ידועות שהיא מופיעה לצידן ומעוצבת בדמותן. בנוסף, היא יצרה  סדרת קליפים נוסטלגיים, סרטונים קצרצרים המבוססים על שירים ישראלים מהעבר, בהם היא שותלת מילים אישיות ונושאים אקטואליים. היא מודה כי "זה לגמרי לא פשוט כי אין כל דמיון בינינו, אבל אחרי הרבה ניסיונות רבים בצילומי סלפי בבית אני מוצאת את הביטוי הפנימי של אותה דמות ומזדהה אתה".

כאמא ליורם זק ולעלמה זק, ידעת שהם יהפכו לשני אנשי בידור מובילים בישראל?
"אכן, שני ילדינו אמנים מקסימים. הגנים עברו מעצמם, בלי לשאול אותנו. עלמה היא שחקנית וקומיקאית חדת מבט ותחושה, דולה את הפרטים החשובים ביותר והופכת לדמות שהיא מגלמת. יורם הוא במאי רב דמיון ,יוצר ועורך בטלוויזיה. הוא היה תמיד ילד תוסס מאוד, אבל עם כל זאת העדיף לעבוד מאחורי המסך ולהשפיע על התמונה השלמה מנקודת מבטו. הבן הבכור, דוד זק, הוא עורך דין ומתגורר בניו-יורק. לעתים אני מקבלת את הערות ילדיי וכמובן מתחשבת בהן".