עלינו על נסיעה של שלוש שעות מהצפון לתל אביב, ובאמצע הדרך היתה הבנה שאפשר לאכול משהו קטן. עכשיו, אין לדעת מה זה משהו קטן, זה יכול להיות ברד וזה יכול גם להיגמר במסעדה. מה שבא ברוך הבא. אבל כשסטינו ימינה בכביש המהיר לכיוון החוף של עכו, ידענו שני דברים: סביר להניח שנאכל חומוס ושיש שם טיילת נחמדה.

לפיכך, עלינו על החומה בטיילת שהובילה אותנו למסעדה שמגישה חומוס-צ'יפס-סלט. הסברנו למלצר בנימוס שאנחנו מעוניינים במים והוא הביא לנו קנקן בפנים חמוצות וגם בירה, חומוס שנעשה במקום וצ'יפס לנגב אותו עם שתי פיתות בצד. הנוף היה מהמם. יאכטות קטנות עגנו להם במפרץ הקטן, ואנחנו שמחנו לברוח מהחום הגדול בחוץ.

לקינוח הזמנו כנאפה שהגיעה כעוגה בינונית מחוממת עם כדור גלידה וניל. זו היתה מנה מתוקה ומרעננת. שני קפה קטנים על חשבון הבית ומיהרנו לשים את פעמינו לשוק שנמצא בקומה התחתונה של הנמל.

השיטוט ברחובות בעכו מחזיר אותנו לימי קדם. יש בה כמה תקופות. עצם זה שהיא בנויה על חוף הים מורמת עם חומה גורם לך להבין שהיא היתה פריים לוקיישן עבור תושביה שבנו חומה כה בצורה כדי להגן על עצמם. החומה שמקיפה את קו החוף שלה מזכירה במדויק את החומות שניתם למצוא בעיירות האגם בצפון איטליה, והיא אכן נראית ומרגישה כמו עיר תאומה של אגם גארדה למשל. מסותת באותה הדרך עם האבנים הכבדות המכילות מעט חול שלא מתכלות ברוח המלוחה.

התנועה במרכז העיר העתיקה מורכבת מהולכי רגל, נהגים, כרכרות סוסים והרבה אופניים חשמליים ואופנועים. הכי נפולי שלנו השנה.

השוק מקורה ואפשר למצוא בו מציאות כמו בשוק הפשפשים, תבלינים, ממתקים, ביגוד ממש זול לילדים. בצד הטרנדי למי שמחפשת פריט מגניב יש בנדנות אייטיז בכל הצבעים וכובעי טמבל עם הדפסים של פירות שהן בהחלט הצעקה האחרונה פה במחיר מלא. כל מה שצריך לתקופת הקורונה חוץ מתרופות.