אחת האמירות הכי פופולריות, שלא לומר פופוליסטיות, היא שהטבעונות היא כת לוחמנית שמנסה לערער על הנחות היסוד של החברה המערבית שהיא כידוע חברת שפע. בין אם אתם מסכימים להנחה הזאת ובין אם אתם כמו חברי המלומד שקורא לעצמו חובב חל"ב (חייב לאכול בשר), על דבר אחד אי אפשר להתווכח: טבעונות היא לא טרנד חולף אלא דרך חיים, והטבעונים הם כאן כדי להישאר.

אמש הפגינו קבוצה של פעילים למען בעלי חיים נגד אכילת מוצרי חלב ובשר.

לאחר המחאה שאלנו את הפעילים יעל בר כהן וירון לפידות, מייסד ארגון "חופש לבעלי חיים", מה דעתם על המעדנים שמוגשים לשולחן החג.

יעל בר כהן, פעילה בארגון חופש לבעלי חיים: "הגיע הזמן להתפכח ולהבין ששבועות, הלא הוא חג הקציר, הוא חג חקלאי שבו נהנים מתנובת הארץ, מביכורי השדה. לא מחלב של מין ביולוגי אחר שנרמס ונשחט".

היא מוסיפה כי "מחדירים לנו כצרכנים קונוטציות חיוביות ושקריות לגבי מוצרי חלב. ועושים הכל כדי לעזור לנו להדחיק את האמת הקשה; העובדה שעל מנת לייצר חלב באופן רווחי עוברת הפרה הזרעה מלאכותית ומוחזקת במצב של הריון תמידי עד לרגע שבו היא קורסת ונשלחת לבית המטבחיים, או עד שהיא אינה כלכלית לתעשייה שהמניעים היחידים שלה הם אינטרסים, תפוקה ורווחיות".

ירון לפידות, מייסד חופש לבעלי חיים: "בשנים האחרונות השתלטו תעשיות החלב על חג הביכורים הישן והאהוב. הם צבעו את הקציר הבתולי בלבן. כמה חבל שהם שכחו לציין כמה דם נשפך בשביל החלב הזה".

לטענתו, "פרות שנשלחות לשחיטה ברבע מהגיל שאליו הן יכולות להגיע, כי הן כבר לא כלכליות או שפשוט התמוטטו מרוב המלטות. בכי של שבועות של פרות שתינוקיהן נלקחו מהן. דלקות בעטינים, ברגליים ובכל מקום אחר בגוף, כפי שרק הגיוני שיקרה למי שחי בצואה כל ימיו ועוד ועוד. החזירו לנו את חג השיבולים, הכיפי, החג בו חוגגים את ביכורי השדה ולא את המשכיות הסבל".

יעל בר כהן. צילום: אלבום פרטי